מגוון הצעות שכלל לא יעמדו למבחן

בחלוף ימים מנאום נתניהו בקונגרס, ולנוכח התגובות בעולם וברשות הפלשתינית, כבר אפשר לשאול את השאלות העיקריות: מדוע בכלל ביקש לדבר בפני שני בתי הקונגרס? כדי לא לומר שום דבר, אבל ממש שום דבר, חדש? כדי לומר לעצמו כי גם בתקופת כהונתו השנייה הוא מופיע בפורום הזה? כדי לספור את מספר הפעמים שבהן מחאו לו כפיים בעמידה?

ואל מי הוא דיבר באמת? אל הקיצוניים בליכוד אשר להם הבטיח כי מחנות הפליטים שועפט וקלנדיה בירושלים יישארו תחת ריבונות ישראלית, וכי יותר מרבע מיליון פלשתינים בירושלים יישארו בריבונותנו לנצח? אל הנשיא אובאמה, כדי לשכנע אותו שוב כי כל אזכור של קווי 1967 הוא מוטעה, וכי ישראל צריכה לספח את גושי ההתנחלויות, את האזורים האסטרטגיים שמחוץ להן, ולהשאיר את צה"ל על גבול ירדן? האם הוא דיבר אל ההנהגה הפלשתינית הפרגמטית ביותר שישראל תוכל לחלום עליה, והאם לה הוא הסביר שאם תכיר בעקרון המדינה היהודית, ואם תבטל את ההסכם עם חמאס, יהיה מוכן להציע הצעות שהיא דחתה נדיבות מהן?

למה הוא חשב שזה חשוב להגיע לקונגרס? כדי לדבר על הסכנה האיראנית אחרי דבריו של דגן באשר לחמש השנים שהאיראנים יזדקקו להן כדי להרכיב פצצה, ואחרי דבריו של ברק אשר אמר כי הם לא יזרקו אותה עלינו? כדי לשכנע אותם שהערבים בישראל מאושרים ומרגישים כאזרחים סוג א', כאשר ממשלתו נותנת יד לחוקים כמו חוק הנכבה וחוק הנאמנות וחוק סינון בקשות לחברות ביישובים? האם הוא רצה להוכיח לעולם שיש מקום אחד המוכן למחוא לו כפיים? האם רצה להוכיח לנשיא אובאמה שהוא מסוגל לעקוף אותו?

האם הגיע למסקנה שדור חדש גדל בקונגרס וצריך לחזור בפניו על המותניים הצרים של ישראל, ועל השואה, ועל כך שארץ ישראל היא ערש תרבותנו וכי איננו כובשים בארצנו? ועל הברית הכרותה בין ארה"ב לישראל הדמוקרטית? לשם כך כל הטרחה שהטריח והציפיות שיצר והשידורים הישירים?

ואולי נתניהו נסע לוושינגטון כדי לשמוע את עצמו מסביר את הדבר האמיתי: הוא אינו מאמין שאפשר לסמוך על שלום עם הפלשתינים, ולכן הוא תובע מהם תביעות שהן - גם לדעתו - מעבר לתביעות שצריך לתבוע לעת שלום. הוא מבקש ביטוח גם לעת פירוק החבילה והפרת ההסכם. אפשר בהחלט להבין את ההיגיון בדרישה הזו, אבל ברור לחלוטין שאין שום הנהגה פלשתינית שתהיה מוכנה לקבלה. הצעותיו הנדיבות, כביכול, של נתניהו, לא יעמדו לעולם במבחן המציאות. בנאומו בפני שני הבתים, ולא רק שם, הוא הבטיח לעצמו שנדיבותו תישאר קול קורא במדבר, משום שאין לה שום סיכוי להתקבל, למרות כל מחיאות הכפיים שנשמעו באולם החשוב בוושינגטון.