ילדה יפה בת 12 מתיישבת על כיסא ברחבת בית ספר בטול כרם. היא לא יודעת עדיין שתוך דקות ספורות חייה עומדים להשתנות. בגיל 6 היא לקתה בזיהום חמור באוזניה ומאז הפסיקה לשמוע. לפני כחודש היא הגיעה במיוחד מקלקיליה לבדיקת שמיעה מיוחדת, שבה הותאם לה מכשיר שמיעה. כעת, במגרש הכדורגל של בית הספר, הוא מותקן לה באוזניים וחיוך רחב ומופתע מתפשט על פניה כשהיא מתחילה לשמוע, לראשונה זה שש שנים. "איך קוראים לה", אני שואל את אביה הדומע מהתרגשות בצד. "סמאע" ('שמיעה' בערבית נ.י), הוא עונה. "אתה רציני?!", אני שואל. "רציני לגמרי", הוא צוחק.
לכ-1,000 מתושבי הגדה המערבית שהגיעו השבוע לרחבת בית הספר בטול כרם, קרה השבוע קסם: הם שבו לשמוע. לחלק מהם נפגעה השמיעה כבר בלידתם, לחלק בעקבות זיהומים או מחלות שלא טופלו כראוי, ולאחרים נפגעה השמיעה בגלל סיבות גנטיות. פלסטינים רבים הם בעלי לקות שמיעה גם בגלל תופעת נישואי הקרובים, אך גם משום שברשות הפלסטינית לא קיימות הרבה מרפאות שעורכות בדיקות טרום-לידה שמאתרות מומים אצל העובר. קיים גם מחסור אדיר בטיפולים בדלקות אוזניים ובדלקת קרום המוח. אין פלא, אם כך, שרבים מתוך ה-1,000 שקיבלו מכשירי שמיעה השבוע בטול כרם היו ילדים.
מי שאיתר את אותם 1,000 פלסטינים שזקוקים למכשירי שמיעה אך מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לקנות אותם, היה מנהל המרפאה הניידת של 'רופאים לזכויות אדם', סלאח חאג' יחיא; מי שתרמה את המכשירים הייתה החברה האמריקאית "סטארקי" שמייצרת מכשירי שמיעה ותורמת מדי שנה 100 אלף מכשירים לאזורים נחשלים, בעיקר במדינות עולם שלישי; ומי שיזם את הפרויקט וקשר את החוטים בין "סטארקי", רופאי בית החולים 'שיבא' בתל השומר והפלסטינים היה פרופ' רפי ולדן, חבר הנהלת 'רופאים לזכויות אדם' וסגן מנהל בית החולים 'שיבא'.
פרופ' ולדן הסתובב השבוע ברחבת בית הספר בטול כרם בין הפלסטינים שקיבלו מכשירי שמיעה לראשונה בחייהם ולא הצליח להסתיר את התרגשותו. "אנחנו פותחים פרק חדש בחיים של אנשים", אמר. "אתמול למשל הייתה כאן ילדה קטנה ששמו לה מכשיר שמיעה. לאחר מכן, כשהשמענו לה מוזיקה ליד האוזן, היא חייכה מאוזן לאוזן, עיניה נפקחו לרווחה, והיא התרגשה מאוד. זו הפעם הראשונה בחייה שהיא שומעת מוזיקה. זה היה מרגש מאוד, וזה נתן לי סיפוק אדיר".
קשה לתפוס לעיתים שחייו של אותו ילד פלסטיני בן 10, שעד היום התקשה בדיבור, בלימודים ואף נודה חברתית בשל לקות השמיעה, הולכים להשתנות ב-180 מעלות. מוראד הוא ילד יפה-תואר בן 12. עיניו תכולות, שיערו החום פרוע, והוא שובב כמו כל ילד. אלא שמוראד סובל מלקות שמיעה חריפה מאוד, דבר שפגע בו קשות בלימודים וביכולת לרכוש שפה. "אני לא יודע לדבר איתו בשפת הסימנים", צוחק דודו, חאלד. "הגעתי איתו לכאן מקלקיליה. עד היום הוא לא שמע כלום, להורים שלו אין כסף כדי לקנות לו מכשיר שמיעה כי הוא יקר מאוד. למזלנו איתרו אותו, בדקו אותו, ועוד כמה דקות הוא אמור לקבל את מכשיר השמיעה. זו התרגשות גדולה מאוד".
ורה ביין, קלינאית תקשורת ממכון השמיעה ב-'שיבא' שהגיעה לראשונה בחייה לטול כרם על מנת לסייע בפרויקט, הסבירה את משמעות התקנת מכשיר השמיעה עבור אותם ילדים: "אילולא הפרויקט, ילדים רבים לא היו רוכשים שפה, לא היו רוכשים השכלה וחייהם היו נתקעים. מהיום חייהם לוקחים מסלול אחר לגמרי. מכשיר השמיעה עבור רבים הוא פשוט קסם כי הם חוו שנים ארוכות של תסכול. אתמול, לדוגמא, התקנו מכשיר שמיעה לאישה בת 60 לערך, שגם הייתה עיוורת בעין אחת ואפשר רק לדמיין איך נראו חייה לפני כן. ברגע שהדלקנו לה את המכשיר, ירדו לה דמעות מהעיניים. האמת שגם לי היה קשה לעצור את הדמעות".
לתוך החגיגה הגדולה ברחבת בית הספר מגיע לפתע מפקד גדוד 7 בכוחות הביטחון הפלסטינים בטול כרם, מוחמד עאמר אבו זולוף, שהגיע לבדוק באופן אישי שהכול מתנהל כסדרו בגזרה שלו. זו עוד דוגמא לאופן שבה הגדה מתנהלת בתקופה זו: האזרחים חשים ביטחון, הסדר המופתי שב לערים וניתן לנוע ללא חשש ברחובות. "תודה על שיתוף הפעולה", אומר לו פרופ' ולדן בעברית. המתורגמן הפלסטיני שנלווה אליו מתרגם לו את הדברים לערבית ואבו זולוף חוזר על משפט אחד בעברית: "בעזרת השם יהיה שלום אמיתי".
"תגיד, אתה ישראלי?", שואל אותי המתורגמן הפלסטיני, העובד ביום-יום כמורה לאנגלית בבית ספר בטול כרם. "כן", אני משיב ומבין כבר שהפוליטיקה שוב עומדת לצוץ מבעד למכשירי השמיעה. הוא חושב כמה שניות. "אני חייב לשאול אותך משהו. יש כאן אנשים כל כך טובים, שעושים מעשה כל כך יפה. אני באמת חייב לדעת למה אתם בוחרים בנתניהו? אתם באמת רוצים להמשיך לחיות במלחמה? אתם באמת לא מעוניינים בשלום? אתם צריכים לבחור אנשים כמו האנשים כאן מסביב כדי לעשות שלום בינינו".
בתוך אחד החדרים בבית הספר מתקינים אנשי חברת "סטארקי" לפלסטיני בן 63 מג'נין את מכשיר השמיעה. "עד היום הייתי צופה בטלוויזיה ולא מבין מה אומרים", צחק. "הייתי מסתכל על התמונה בלבד. לא שמעתי כלום, ועכשיו סוף-סוף אני יכול לשמוע". מה דעתך על נאום נתניהו בקונגרס, אני שואל אותו. הוא לא רוצה להרוס את השמחה: "אינשאללה יהיה שלום", הוא אומר בחיוך. אני מנסה שוב: "מה עם נתניהו? שמעת את הנאום?". הוא מהרהר וצוחק: "עד היום לא היה לי מכשיר שמיעה. איך יכולתי לשמוע?!".
לפניות לכתב: nir_yah@walla.com