מדינת ישראל אינה יודעת להכיר תודה לחיילי המילואים. אני מכיר זאת על בשרי שלי, הן כחבר כנסת ויו"ר שדולת המילואים והן כמילואימניק ותיק. כל אזרח ישראלי צריך להתקומם שדווקא הקבוצה הנפלאה שנושאת בעול אינה זוכה ליחס הראוי לה.
אנשי המילואים הם קבוצה הולכת ומצטמצמת המהווה את עמוד השדרה של החברה הישראלית. המילואימניקים, ברובם, באים ממעמד הביניים. הם הנושאים בנטל; הם המשלמים את המיסים; הם אלו שמשאירים מאחור משפחות ומקומות עבודה ומתייצבים ביום פקודה; הם אלו שצועקים "אחריי" כשהמצב קשה; הם אלו הנושאים את החברה הישראלית על גבם. לצערי, הם גם אלו שמקריבים לא פעם את חייהם או נושאים עימם צלקות פיזיות ונפשיות במשך שנים ארוכות.
חוק המילואים, אותו היתה לי הזכות להוביל יחד עם חברי כנסת נוספים וגופים חוץ פרלמנטריים, שינה את המצב מן הקצה אל הקצה. אך הוא לבדו אינו מספיק. המדינה ממשיכה לקחת את המילואימניקים כמובן מאליו ומתנהלת תחת ההנחה שהם ימשיכו להתייצב כאיש אחד ביום קריאה. צר לי להיות זה שמערער על כך, אך את האמת אסור לטייח: גם למילואימניקים יש גבול.
אל תפספס
מילים גבוהות זה לא מספיק
מדינת ישראל, המצויה תחת איום ביטחוני מתמיד, אינה יכולה להרשות לעצמה יחס כזה למילואימניקים. רק לפני חמש שנים במלחמת לבנון השנייה, ראינו כולנו את חשיבותם העצומה של כוחות המילואים בשדה הקרב ובשמירה על ביטחונם של תושבי ישראל. מאז - הסכנות רק הולכות ומתעצמות והתלות הביטחונית שלנו בכוחות המילואים הולכת וגדלה. נורת האזהרה הזאת צריכה להבהב יום-יום מול עיניהם של חברי הממשלה.
אין מדובר בסוגיה מפלגתית או פוליטית. על חברי הממשלה לגבות במעשים את המילים הגבוהות בהן הם משבחים את חיילי המילואים בכל הזדמנות. אני בכל אופן מתחייב להמשיך ולפעול למען אותם חיילים אנונימיים, נשותיהם ובני משפחותיהם הנושאים אף הם בנטל. אמשיך להילחם למען הסטודנטים שיוצאים למילואים וסובלים מיחס מפלה לרעה על ידי חלק מהמרצים בשובם. אדאג למצוא את הדרך על מנת להמשיך ולסייע למעסיקים שהולכים לקראת חיילי המילואים והחשוב מכל אעשה ככל יכולתי על מנת שנושא חשוב זה לא ירד מסדר היום הציבורי.
הכנסת מציינת היום את יום ההצדעה ליום המילואים. מילואימניקים יקרים, אני וכל עם ישראל עומדים ומצדיעים לכם.