פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פון טרייר: בין נאציזם לגאונות

      זכייתה של קירסטן דאנסט בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן על תפקידה ב"מלנכוליה" החזירה למרכז הבמה את במאי הסרט, הדני לארס פון טרייר. פון טרייר היה, ללא ספק, השערורייה העסיסית ביותר שסיפק הפסטיבל, שננעל שלשום. הצהרותיו כי הוא מבין את היטלר וכי הוא מגדיר עצמו נאצי הפכו אותו לאישיות בלתי רצויה בקאן, וסרטו לא זכה. בסוג של צדק פואטי, דווקא יוסף סידר הישראלי זכה בפרס התסריט. אבל, הנה עובדה מעניינת על לארס פון טרייר: זה לא היה הגילוי הראשון של אהדה, או לכל הפחות הבנה, לנאציזם מצידו.

      בשנת 1991 יצר פון טרייר, כחלק מטרילוגיה, את הסרט "אירופה", שהופץ גם בשם "זנטרופה". הסרט עוסק בגרמניה שמייד אחרי מלחמת העולם השנייה. גיבור הסרט הוא אמריקני צעיר ממוצא גרמני, שמגיע למולדת הישנה מתוך אידיאל: הוא רוצה לסייע בשיקומה. בתוך כך הוא מסתבך עם המחתרת הנאצית ומעורב במעשה חבלה ברכבת, שבה הוא עובד.

      ככל סרטיו של פון טרייר, "אירופה" מציע אסתטיקה ייחודית ובלתי שגרתית: הסרט מצולם בטכניקה מיוחדת המערבת צילומי צבע ושחור לבן, שתורמים למועקה ההולכת וגוברת של הצופים ככל שהסרט מתקדם. בסרט ברורה לגמרי האמפתיה שחש הבמאי כלפי סבלם של הגרמנים ששרדו את המלחמה, ואפילו אל המחתרת הנאצית הוא מתייחס בסוג של סובלנות, הנובעת מהבנה שאין ברירה אחרת. תנו לי להעלות השערה פרועה: אני מניח שאילו היה הבמאי הדני טורח לעשות סרט על אזורנו, הוא היה מתרכז בדמויותיהם של מחבלים מתאבדים.

      לא גורע מגאוניותו של פון טרייר

      גם אמירות מקוממות והתנהגות בלתי נסבלת אינן זרות לפון טרייר. השחקניות והשחקנים בסרטיו, כמו ביורק, ניקול קידמן ואחרים, מספרים על מסכת של השפלות וייסורים, הגורמים למרביתם להפוך את העבודה איתו לחוויה חד-פעמית ולעולם לא להשתתף בסרט נוסף שלו.

      כל זה אינו גורע מאומה מגאוניותו של פון טרייר כבמאי קולנוע. סרטיו קשים לצפייה, ורבים אינם יכולים לשאת את הרוע המזוקק המוטמע בהם. צופים הגדירו אותו "שונא אדם", וטענו כי הצפייה בסרטיו גורמת להם תחושה פיזית קשה. אבל, האיש הוא פורץ דרך אמיתי ומציע קולנוע מסוג אחר. כל סרט שלו הוא יצירה ייחודית ומקורית שפשוט לא ראינו כמוה בשום מקום אחר.

      "האידיוטים" הביא לראשונה בסרט מיינסטרימי סצנת סקס לא מדומה (אגב, חברת ההפקה של פון טרייר, "זנטרופה", מפיקה גם סרטים פורנוגרפיים המיועדים לנשים); "לשבור את הגלים" המיסיונרי חשף אכזריות שלא תיאמן; "רוקדת בחשיכה" יצר קוטביות בלתי נתפסת בין העלילה המחרידה לבין הצגתה כמחזמר רצוף בשירים עליזים; "דוגוויל" העז לצלם סרט שלם ללא תפאורה כלל, כשהסט הוא קווים משורטטים בגיר על רצפת האולפן. כל הבחירות האמנותיות הללו מחייבות חזון, יכולת ואומץ יצירתי בלתי רגילים, ואלה רק דוגמאות.

      מה אנחנו למדים מזה? שיש לעשות מאמץ מתמיד לנתק את היצירה מן היוצר שלה. אנחנו יכולים להכיר בגאונות היצירה, ובד בבד לתעב את היוצר. פעם הזהירו קוראים נלהבים מפגישה עם הסופר האהוב עליהם. נראה לי שזה תופס גם כשמדובר בבמאי קולנוע.