לפנות בוקר, סמוך לשעה 04:15, עמד בנימין נתניהו לשאת נאום סוכרתי חביב בוועידת השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב. לאחר מתק השפתיים של ברק אובאמה, שכבש את לב רבבת תומכיה הגדולים של ישראל, חייב נתניהו להגיב כלפיו בנופת צופים. אם הבוקר יתברר כי נשא נאום שונה בצלילו תהיה זו הפתעה גדולה.
אך התכנים לא ישתנו במהותם. הנשיא אובאמה הציג בפני ישראל מתווה בעייתי לעתידה, והפעם עטף את דבריו ברוך ובידידות וחדר ללב מאזיניו. נתניהו הגיב באורח נבון אם דיבר בלשון דומה. הן כבר נאמר כי "מענה רך ישיב חימה" - בעברית כבאנגלית.
הזדמנות להתחיל בכיבוי האש
ההתבטאות העיקרית בשבוע הארוך ביותר של הדברת תישמע היום על גבעת הקפיטול. נתניהו יגיע לשני בתי הנבחרים ויהלך בין הטיפות, במבוך שבין האינטרסים השונים: להשאיר פתח לשיתוף פעולה עם אובאמה, אך לענות על ציפיית הרוב הרפובליקני הנערך להדיחו מהבית הלבן; ולשמר את ההתנגדות האמריקנית לכינון חד-צדדי של פלשתין בספטמבר, אבל לקיים את הקואליציה בבית בשלמותה.
אין זו משימה קלה. כל אחד מהמרכיבים מכביד על משנהו - אפילו אביגדור ליברמן, שבחר להתייצב לפני המיקרופונים בהודעה שהיא בעיקרה פעלול, ולפיה ישראל לא תסכים לדון אפילו בשיבת פליט פלשתיני אחד לתחומה. כאילו שנושא זה עומד על הפרק. להפך, אתמול הרגיע הבית הלבן את נתניהו. הוא הבהיר כי ישראל לא תידרש לסגת לגבולות המוסכמים המבוססים על קווי 67' עם חילופי שטחים, אלא לאחר שתוסדר סוגיית הפליטים.
בתחילת השבוע כללו הכותרות בתקשורת את המילים "הסתייגות", "תיעוב", "איבה" ו"יחס עוין" בבואן לתאר את היחסים בציר אובאמה-נתניהו. ישראל העניקה פירוש מרחיק לכת לדבריו של הנשיא. גם מופרז, גם מזיק. זה מצריך תיקון מהיר ככל האפשר.
הנאום המסקרן של נתניהו היום בקונגרס הוא ההזדמנות האחרונה להתחיל בכיבוי האש בירושלים ובוושינגטון.