"הפסיקה הזו תגרום למעסיקים להתאמץ יותר למען העובדים"

מאת אסף לוי

סעיף בחוזה עבודה האוסר על אדם לעבור ממקום עבודה אחד למקום עבודה מתחרה - איננו חוקי. כך עולה מפסיקת בית המשפט העליון שנתן נשיא בית המשפט, אהרון ברק, אמש.

עד היום מקובל היה בחוזי עבודה, בעיקר בתחום ההיי טק והטכנולוגיה, לאסור על עובד שעוזב חברה לעבור ולתת את שירותיו לחברה מתחרה במשך תקופה של מספר חודשים, ולעיתים אף שנים. המטרה היא להגן על החברה מפני שימוש במידע פנימי, פטנטים וסודות מסחריים הידועים לעובד שעובר לחברה מתחרה. אולם השימוש שנעשה בסעיף ה"צינון" הלך והתפשט לתחומים נרחבים הרבה יותר. כך למשל דיילות אוויר מחויבות לתקופת צינון, עובדים זוטרים בבתי מלון ואפילו עובדי מאפיות.

"משמעות פסק הדין התקדימי היא מהפכה של ממש בנושא ניידותם של עובדים והתחרות עליהם", אומר מנהל חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים, עו"ד יובל אלבשן. "הפסיקה היא מפתיעה. המטרה הראשונית של סעיף הצינון בחוזה היתה הגנה על מקום העבודה מפני דליפת מידע למתחרים, אבל כוחות השוק הפכו אותו מהר מאוד לכלי שכובל את העובדים ללא כל סיבה הגיונית", אומר אלבשן. "הפסיקה הזו תגרום למעסיקים להתאמץ יותר למען העובדים. לתת להם יותר סיבות להישאר, מעבר להגבלה חוזית. היא תגרום להם לפתח תחושה של אחריות כלפי העובדים".

מנגד, טוען עו"ד יהודה רסלר, מומחה לדיני עבודה, כי "יש גם מה שנקרא חופש החוזים. אני לא שלם עם הפסיקה. חברה מסחרית עם סודות, שמשקיעה בעובד, משלמת לו שכר, מלמדת אותו ונותנת לו אפשרות לצבור ניסיון וידע, צריכה לדעת שאחרי כל זה העובד לא ילך ולמעשה ימכור את הידע למתחרים. איך אפשר לדעת שהוא לא מנצל את מה שרכש במקום העבודה שלו? אי אפשר לאכוף את זה".

רסלר מעלה מצב בו בעל חברה הוגה רעיון לתוכנה שהעובד כותב אותה בפועל. "איך אני יכול להיות בטוח שהוא לא עושה שום שימוש במידע הזה? זה בפירוש כמו גניבה של כל מוצר אחר".

עם זאת, אומר רסלר, כי כל מקרה צריך לשפוט לגופו. "כשבאים להחיל תקופת צינון על אדם, צריך לבחון את סוג העבודה, מהות הידע אליו נחשף העובד, דרגתו. אני נגד ההחלטה הגורפת כפי שהיא התפרסמה בעיתון היום".