פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אנחנו צבא העם

      החיבור בין היום ה-33 לעומר (ל"ג, בפשטות) לבין יום המילואים הוא ממש, כך נדמה, חסר פשר. מה ליום של מדורות לילדים והילולה של רבי שמעון בר יוחאי במירון לבין עשרות אלפי משרתי מילואים המתגייסים ומשרתים בכל יום מימות השנה? למה דווקא היום הזה?

      מבחינת הערכים שניתן למצות ממנו, החג הזה נקשר לחובת המילואים בשתי דרכים לדעתי. האחת, צבאו של בר-כוכבא, שמרד ברומאים ולחם למען עצמאות יהודה, היה פשוטו כמשמעו צבא העם. אלו היו אנשים שהתנדבו לשרת ואף נדרשו לעבור "גיבוש" אכזרי (כמוזכר בגמרא) שבו נאלצו לכרות את אצבעם בשיניהם. את רוח ההתנדבות הנלהבת הזו אנו מאמצים בשירות המילואים כאילו היתה קוד גנטי לאומי.

      הערך השני הוא הרעות, שנלמדת על דרך השלילה מתלמידיו של רבי עקיבא שלא נהגו כבוד איש ברעהו ולכן מתו במגיפה שכילתה אותם, ואותו אנו משמרים.

      המלחמה ששינתה את התפיסה

      וכך, כבר חמש שנים אנו חוגגים את יום המילואים בל"ג בעומר. כמעט שש שנים עברו מאז נקראנו להילחם בגיזרה המזרחית בלבנון. חטיבת המילואים שבה אני משרת נקראה לדגל והתייצבה למלחמת לבנון השנייה באופן מלא. זאת לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה שזה קורה. ותיקי החטיבה והגדודים זוכרים את מלחמת לבנון הראשונה ואת מלחמת יום כיפור שבה לחמו תחת פיקודו של אורי אור בגבורה רבה.

      אך משהו השתנה מאז, בעיקר ברמה הערכית, ולא בכדי. קרה שם משהו במלחמה ההיא ששינה את התפיסה. המטרות הושגו בחלקן. חשנו מרומים, אך לחמנו, עשינו את המיטב, וגם איבדנו חברים לנשק. כי בסופו של דבר, לכל אזרח המשרת במילואים ברור שעם כל הקשיים והתירוצים שמדי פעם יצליחו למנוע מאיתנו להתייצב לצו גיוס לתעסוקה או לאימון - כשיש מצב חירום לאומי כולנו נתייצב.

      כשחזרנו הביתה מהמלחמה הבנו שעלינו למחות, וכך התארגנה לה תנועה שלבסוף הרימה הפגנת ענק בכיכר רבין. מחינו אז על הקצאת התקציבים הלא מאוזנת לטובת החיילים בסדיר. לא ביקשנו לנו הערכה מיוחדת, כי ברור לכולנו שאנו פשוט עושים את מה שצריך. ונראה שבאנו על שכרנו.

      מאז המלחמה ההיא באוגוסט 2006 אכן בוצעו כמה תוכניות לשיפור מערך המילואים בכל הדרגים וניתן בהחלט לחוש בשינוי. הרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, "טחן" אותנו היטב באימונים הרבים שהעניקו לנו תחושת מוכנות, וידע לתגמל אותנו במעשים ולא במילים.

      כחלק ממגמת שיפור המילואים הונהג לו יום המילואים, המשובץ בטקסי מצטיינים ובהמון הערכה. יום שמרכז את כל הכוונות הטובות, ההטבות ובעיקר את ההבנה העמוקה שלנו, המילואימניקים, כי גם כשלא פשוט ולא קל לעזוב הכל ולהיענות לצו הגיוס, אנחנו נבוא. כי אנחנו צבא העם, כמו חייליו של בר-כוכבא, וכדאי לשמר את המצב הזה לטובת כולנו.