בימים שקדמו לנאומו של ברק אובמה נרמז לישראל כי הכל יבוא על מקומו בשלום אם יקבל בנימין נתניהו, לערך, את הניסוח שפלסטין תשתרע על שטח "הדומה לקווי הגבול מ-1967". רווחו שמועות שוושינגטון אימצה רעיון זה בשיחות עם שמעון פרס, אהוד ברק ושאול מופז. אך רה"מ סבר כי כבר בנאומו בכנסת עשה כברת דרך ניכרת לעבר עמדת הפתיחה האמריקנית בהורידו את רף השליטה הנחוץ לאורך הירדן מריבונות ישראלית לאחיזה צבאית, ובעיקר באמירתו כי גושי ההתיישבות יהיו חלק משטחה. שכן בכך הוציא את רוב יהודה ושומרון מחוץ לתחום המדינה היהודית. נתניהו ידע כי הסכמה ל"פלסטין בדומה לקווי 1967" תפלוט, לפחות, את בני בגין מהממשלה. על יסוד זה הגיעו בוושינגטון למסקנה כי אם נתניהו אינו יכול להידרש לאזכור הקו הירוק אובאמה יעשה זאת תחתיו.
מכאן ואילך עמד ראש הממשלה בפני ברירה - חצי הכוס המלאה או המחצית הריקה. אילו רצה יכול היה להיתלות בקביעתו של אובמה כי חמאס אינו שותף להסדר כל עוד הוא שולל את זכות קיומה של ישראל ולהיתפס לטיעון כי "חילופי השטחים" שעליהם דיבר הנשיא מעידים כי אין הכוונה לקווי 1967 בפועל. לכך כיוונו דן מרידור וברק. האפשרות האחרת היתה להסתייג מאזכור הקו הירוק מפי הנשיא. מה גם שאובמה לא הזכיר כי הפתרון לצאצאי הפליטים הערבים מ-48' יימצא רק על אדמות פלסטין והמדינות השכנות.
בצאתו את הארץ ראה ראש הממשלה את הדברים בחומרה, והיא באה לביטוי בשיחה גלוית לב שקיים למחרת עם הנשיא. פירוש זה הביא את הפרשנים להציג את מפגש אובמה-נתניהו כשיח צורב, וזה תיאור מזיק ערב נאומי שניהם בכנס השדולה היהודית בארה"ב ולפני שראש הממשלה ישא את דברו בקונגרס. אף שעל גבעת הקפיטול קיים רוב רפובליקני, הנעזר גם בדמוקרטים רבים התומכים בישראל, אין זה מצב נוח לישראל להתייצב ישירות מול הנשיא בבירתו. נתניהו מעוניין בהפגנת כוח בחצר האמריקנית, אך לא בעימות, ואתמול החלו ברק ומזכיר הממשלה השוהה בוושינגטון לנסות ולהנמיך את גובה הלהבה.
"קל להסתכסך, קשה להתפייס"
בעיקרו של דבר אובמה העמיד את הצדדים בפני שאלות קשות. הוא הצביע בפועל על ארבע סוגיות המחלוקת בין שני צמדים - ביטחון ישראל מול שטחים לפלסטינים; ובעת ובעונה אחת - או בשלב מאוחר יותר - דיון מקביל בעתידה של ירושלים מול נחישות ישראל למנוע את חדירת הפלסטינים לגבולה. האם לדון בכל כבמקשה אחת? האם בשלבים כפי שהציע שאול מופז והפלסטינים דחו בתוקף? איך מתכנסים כל אלה להסדר מעשי ובר-קיימא? הנשיא הציג חזון, לא תוכנית מדינית. לפיכך הדברים לא הופיעו בנאומו בזה אחר זה. הם יתבהרו חלקית בשלושת הנאומים שיהדהדו בוושינגטון עד לאמצע השבוע, בתוך 48 שעות.
אובמה בעייתי. תפישת העולם שלו באשר למזרח התיכון בעייתית מאוד. אפילו כלפי סעודיה. אך לישראל ראוי להיזהר ממשבר עמוק עם האמריקנים. תקיפות יתר כלפי האמריקנים משחקת לידי אויביה. אין לה נחמה באמירה כי מדובר בשיח כן בין ידידים. עליה להיות חזקה. עליה להיראות צודקת. שני הערכים האלה מגבים זה את זה, ולעיתים באים חלקית האחד על חשבון האחר. קל להסתכסך. קשה להתפייס.