הכרעת הדין: רון גיבש החלטה לפתור את "בעיית רוז"

(צילום: דניאל בוק, עריכה: אמיר קוטיגרו, קריינות: אביב אברמוביץ')

הכרעת הדין של הרכב בית המשפט המחוזי בפתח תקוה: אברהם טל, רות לורך וד"ר אחיקם סטולר בעניינם של רוני רון ומארי פיזם, מגוללת את הטרגדיה שבסיומה נרצחה רוז פיזם בגיל חמש בלבד. השופטים שהרשיעו היום (חמישי) את רוני רון ברצח נכדתו ואת אמה בשידול לרצח, ציינו בהכרעת הדין כי בני הזוג עשו מאמצים רבים להרחיק את רוז מהבית בשל קשיים שנתקלו בגידולה ומארי אף הייתה מוכנה שרוז תגדל בבית אמו של רון, "שנואת נפשה", כפי שכתבו השופטים, או שתוחזר לצרפת למרות שהיה לה שם רע.

"לאחר שכשלו ניסיונותיו של הנאשם להוציא את רוז מהבית, כפי שנדרש על ידי הנאשמת", נכתב בהכרעת הדין, "ומאחר והוא התנגד להחזרתה לבנו או למוסד בצרפת, כשהנאשמת לא חדלה מלהפציר בו להיפטר מרוז לצמיתות, הוא גיבש את החלטתו לפתור את 'בעיית רוז' באופן סופי ולגרום למותה". השופטים קבעו שלא היה מדובר בהחלטה ספונטנית כפי שעולה מכך שרון הצטייד בתיק נסיעות גדול שבו נמצאה הגופה וכפי שמוכיחה העובדה שלאחר שהוא השליך את המזוודה למימי הירקון, בין אם הילדה הייתה בין החיים או אם זה היה לאחר מותה.

השופטים אינם מאמינים לגרסתו של רון לגבי המכה ברכב וזאת נוכח הגרסאות השונות שמסר בחקירותיו ותיאורים סותרים לגבי גרסה זאת. עוד קבעו השופטים שגם אם היו מקבלים את גרסתו של רון, גם אז היו מרשיעים אותו ברצח וזאת בשל העובדה שהתנהגותו לאחר שהיכה אותה – העובדה שלא ניסה לטפל בה בעצמו או להביא אותה למוסד רפואי, מלמדת על כך שהיה מעוניין במותה.

לגבי מארי פיזם, כתב השופט טל, כי אינו מאמין לגרסתה וקבע כי מדובר ב"גרסה כבושה", שהושמעה לראשונה רק במהלך עדותה. השופטים כתבו כי לפיזם הייתה ילדות קשה בחברת אמה ושהיא הוכתה על ידי בעלה הראשון, בנו של רון ואביה של רוז וגם מערכת היחסים עם רוני רון עצמו הייתה חריגה. עוד קבעו השופטים כי רון נהג להשפיל את מארי ואף נהג כלפיה באלימות פיזית. השופטים כתבו שרוז הייתה נקודת אור בחייה של פיזם כאשר התגוררה עם בנו של רון ואכן התאמצה להביאה ארצה, אולם הקשיים בגידולה, הובילו לדחוק ברון למצוא פתרון שיאפשר לה להיפטר מרוז לצמיתות.

גם לאחר שכבר ידעה שרוז איננה בחיים, מארי לא סיפרה על כך לאף אחד ואף הגבירה את מאמציה להגר לארצות הברית. "מארג הראיות הנסיבתיות", נכתב בהכרעת הדין, "מוביל למסקנה החד-משמעית כי הוכחו ביחס לנאשמת יסודות האווירה של שידול לרצח. מעשיה ודבריה של הנרשמת מובילים למסקנה ההגיונית היחידה כי היא שידלה את הנאשם להיפטר מרוז לצמיתות, תוך שהיא צופה את האפשרות שהנאשם ייפטר מרוז על ידי הריגתה והיא חפצה באפשרות זו, גם כמוצא אחרון". בשל העובדה שמדובר בעיקר בראיות נסיבתיות ובהתרשמות מי הנאשמים, החליטו השופטים לזכות את מארי פיזם מחמת הספק מעבירת הרצח ולהאשימה בעבירת שידול לרצח בלבד, שגם היא נושאת עונש של מאסר עולם.

עם זאת הוסיפו השופטים, כי "התדהמה שביטאה הנאשמת כאשר החוקרים סיפרו לה שרוז מתה, מלמדת על אופייה המניפולטיבי ועל כך שלא היססה להציג מצג עובדתי שיקרי כשהדבר התאים למטרותיה, כשהיא מתבלת את דבריה בדמעות תנין".