פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הורשע בהריגת אשתו - ונשלח ל-20 שנות מאסר

      שנה וחצי לאחר שפארס זיאן, תושב ירכא בן 22, הרג את אשתו מנאר, גזר עליו ביהמ"ש המחוזי בחיפה 20 שנות מאסר. "הרגעים שקדמו למותה היו רגעי כאב, סבל ואימה"

      בית המשפט המחוזי בחיפה גזר הבוקר (רביעי) 20 שנות מאסר בפועל על פארס זיאן, תושב ירכא בן 22, שהורשע בהתאם להודאתו בהסדר טיעון בהריגת אשתו מנאר זיאן, בת 24. כמו כן נדרש זיאן לפצות את הורי המנוחה בסכום של 50 אלף שקלים ובסכום של 100 אלף שקלים את כל אחד מילדיה. לפי הסדר הטיעון שנחתם בשל קשיים ראייתיים, תוקן כתב האישום ועבירת הרצח שהופיעה בכתב האישום המקורי, הומרה לעבירת הריגה.

      לפי העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן, בלילה שבין 31 באוקטובר ל-1 בנובמבר 2009, בעת שבני הזוג שהו בחדר השינה שבביתם, תקף הבעל את אשתו והיכה אותה נמרצות בכל חלקי גופה. כתוצאה ממכות אלה נגרמו למנוחה שברים בצלעות ופציעות בחלקים שונים של גופה. כמו כן הפעיל הבעל לחץ ידני על צווארה ועל בית החזה שלה וחסם את דרכי נשימתה. לפי כתב האישום, מותה של האישה נגרם מחנק בעקבות הלחץ על הצוואר והחזה וחסימת דרכי הנשימה החיצוניים.

      אב בית הדין, השופט אילן שיף והשופטות חני הורוביץ וצילה קינן ציינו בגזר הדין כי "מקובלת עליהם עמדת הפרקליטות לפיה המרת עבירת הרצח בעבירת הריגה נעשתה מתוך שקלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, בעיקרן בעיותיו הנפשיות. משכך, אין להביא בחשבון נסיבות אלה שוב, ככל הנוגע להקלה בעונש, שממילא צפוי להיות חמור פחות מכפי שהיה אלמלא הסדר הטיעון". כמו כן ציינו השופטים כי התקשו למצוא נסיבה שתצדיק סטייה מהעונש המקסימלי הקבוע בחוק, לצדה של עבירת ההריגה ובשל כך אימצו את עמדת התביעה, במסגרת הסדר הטיעון.

      עוד ציינו השופטים בגזר הדין כי "המנוחה הייתה בת 24 ביום מותה. בחורה צעירה בשיא פריחתה, שכל חייה לפניה, אישה נאמנה, אם אוהבת ומסורה לשני פעוטות, בת ואחות אהובה, אישה שהקדישה את חייה לבניית קן משפחתי חם ותומך. כל אלה נקטפו ברגע, ללא הסבר הגיוני שניתן להעלותו על הדעת".

      השופטים הוסיפו כי "סמוך לפני מותה בליל האירוע, חוותה המנוחה סבל מתמשך, כתוצאה מתקיפתה האכזרית בידי הנאשם, תוך שהוא מכה בה בכל חלקי גופה, גורם לה לשברים, שטפי דם פנימיים, מפעיל לחץ על צווארה ועל חזה וחוסם את דרכי הנשימה. על ידיה של המנוחה נמצאו סימנים המעידים על ניסיונה של המנוחה להתגונן ועל מאבק, שלדאבון הלב לא צלח. אין ספק שהרגעים שקדמו למותה היו רגעי כאב, סבל ואימה. המעשים הקשים נעשו בביתה של המנוחה. בבית שהו באותה עת שני ילדיה הרכים, האחד בן פחות מ-3 שנים והשני כבן 3 חודשים, ואלה נכחו במעשי הזוועה שנעשו באם. דומה שאין צריך להכביר מילים על גודל הטראומה ועל משקעיה, שילוו את הקטינים לאורך חייהם".