בית המשפט העליון קבע אתמול בפסק דין תקדימי, כי סעיף בחוזה עבודה המונע מעובד להתחרות במעבידו לאחר פרישתו, הידוע בכינוי "תקופת צינון" או "שמירת סודיות", ומופיע כמעט בכל חוזה עבודה אישי במשק בשנים האחרונות, אינו חוקי.
ההרכב, בראשות נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, שמר על זכותם של המעסיקים להגן על סודות מסחריים ורשימת הלקוחות שלהם, ולדרוש מעובדים שלא לפגוע בזכויות אלה גם לאחר פרישתם.
פסק הדין יאפשר לעובדים רבים החתומים על סעיף "אי תחרות" בחוזה העבודה שלהם, לעבור לעבוד בחברות מתחרות.
הנושא הגיע לדיון במסגרת ערעור שהגישה חברת איי.אי.אס, המייצרת מערכות לעיבוד תמלילים. איי.אי.אס נתנה לחברת "במברגר-רוזנהיים" את הזכות להפצה בלעדית של תוכנות אלה. משה סער, שעבד ב"במברגר-רוזנהיים", החל להתחרות בחברה לאחר פיטוריו.
איי.אי.אס ו"במברגר-רוזנהיים" תבעו את סער בטענה כי הפר את התחייבותו שלא להתחרות בהן, ולשמור על סודיות. שופט בית המשפט המחוזי אורי גורן חייב את סער לשלם פיצויים בסך 240 אלף ש"ח בגלל הפרת התחייבותו שלא להתחרות ב"במברגר-רוזנהיים", אך דחה את טענות התביעה כי הוא הפר את זכויות היוצרים שלהן.
"במברגר-רוזנהיים" עירערה על החלטתו של גורן בבית המשפט העליון. בהחלטתם קבעו השופטים, אהרון ברק, תיאודור אור ואליעזר ריבלין, כי טובת הציבור דורשת להגן על סודותיו המקצועיים ורשימת לקוחותיו של מעביד, מפני שימוש בהם בידי עובד לאחר שפרש. אך אותה טובה דורשת ככל האפשר לעובד להתחרות במעבידו, בלא שיהיה כבול להתחייבויות שנטל על עצמו, בתנאי משא ומתן שאינם שווים. השופטים ביטלו את ההחלטה לחייב את סער לפצות את "במברגר-רוזנהיים".
השופט ברק קבע: "תקופת הצינון" מבוטלת
29.8.2000 / 11:16