אביב העמים הערבי, למרות ההימור שהוא מכיל, מלהיב עשרות אם לא מאות מיליוני אזרחים בעולם. גם בישראל יש כאלה הרואים בו סיכוי לעולם דמוקרטי וטוב יותר. הפחות מתלהבים רואים בעיקר את הסכנות. ומה לעשות, הסכנות הופכות - כפי שראינו בתקרית החמורה בגבול הצפוני - ליותר ויותר מוחשיות. אביב העמים הערבי מתחולל בשכונה שלנו, כך שאנחנו נחוש היטב את שינויי הטמפרטורה.
באביב העמים הערבי מתעמתים שני צדדים - מצד אחד עריצים ומצד שני ההמון. ב-1895 פירסם הסוציולוג הצרפתי גוסטב לה בון את ספרו החשוב "פסיכולוגיית ההמונים". הספר, שהפך ללהיט באקדמיה, ניבא את עליית הפאשיזם באירופה תוך ניצול התנהגות ההמון המוותר על הריבון המסורתי עבור שלטון שונה.
לה בון ראה כיצד, באמצעות הליך דמוקרטי דווקא, ניתן להגיע לתוצאות הרסניות תוך מניפולציה של האזרח. לא פלא שמוסוליני נרדם עם החיבור שלו בלילה. אבל גם מנהיגים נאורים כמו רוזוולט, קלמנסו, צ'רצ'יל ודה גול לא ויתרו על ספרו. לה בון, למי שלא יודע, היה הראשון שגם חזה ואף גינה, עוד בטרם עת, את עליית הנאציזם: "גרמניה המודרנית הרבה יותר מסוכנת עם הרעיונות שלה מאשר עם התותחים שלה", כתב עוד ב-1918.
כדמוקרטים למדנו - ובצדק - לתעב עריצים. אבל במציאות המזרח-תיכונית שלנו למדנו כי אפשר לצאת נגדם למלחמות, אך אפשר גם להגיע איתם לסיכומים, אפילו לא תמיד סיכומים כתובים (סוריה). עם ההמון זה שונה.
התקרית בצפון - פרק חדש בספר
בתקרית בגבול הצפוני שלנו שלשום ראינו פרק חדש בספר/תיאוריה של גוסטב לה בון, כאשר העריץ/שליט מהדור הישן השתמש בהמון כדי לשרוד. לא ברור אם אסד תיכנן זאת בקפידה, ולהניח זאת בוודאות פירושו לתת למשטר הסורי הרבה יותר קרדיט ממה שמגיע לו (יש להניח כי המשטר הסורי, כמו שאר המשטרים הערביים הלחוצים, פועל היום יותר לפי אינטואיציות ואימפרוביזציות מאשר לפי תכנון מוקדם), אבל יום הנכבה העניק לאסד הזדמנות פז להראות לעולם כיצד יכול האזור להיראות בלעדיו. גם בימיו השקטים יותר חבר המשטר הסורי לציר הרשע (איראן-חמאס-חיזבאללה) מאחר שהבין את הכוח הטמון בבחירה זו. משטר אסד (האב והבן) חזק רק בגלל היכולת שלו לעשות נזק בשימוש בכלים שאליהם חבר (חיזבאללה אתמול, פלשתינים כיום).
ואיפה נמצאת ישראל בסיפור? אין ספק שחציית הגבול הצפוני על ידי המון (עדיין בקנה מידה קטן) היא כמו חציית קו אדום מבחינת ירושלים. העשרות של שלשום יכולים להפוך לאלפים מחר. גם ההרתעה, המונעת עימותים, ספגה מכה קשה.
אביב העמים הערבי מצד אחד והרצון של אבו מאזן לפרוש כנשיא מדינת פלשתין מצד שני, שינו לגמרי את כללי המשחק באזור. תהליך השלום עם הפלשתינים תקוע, ואסד, הנאבק על כיסאו, שיגר מסר ברור למערב: הוא מוכן לשנות את כללי המשחק.
לנו רק נותר לקוות כי בהיעדר אהבה גדולה במזרח התיכון עדיין חולקים המנהיגים שלנו אינטרסים משותפים. זה הרבה יותר בטוח, עם כל הכבוד, מאשר לסמוך על האחווה בין ההמונים.