וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האיפוק הוא חולשה

צביקה פוגל

16.5.2011 / 9:21

צביקה פוגל מסביר כי המנהיגות בישראל לא הפנימה עדיין כי מרכיב התחושות הוא הגורם המוביל והמניע את ההמונים המצטרפים למעשים קיצוניים ולארגוני הטרור

אנחנו לא לומדים כלום מנסיוננו. כמו ילד שכיסו את עיניו אנחנו ממשיכים להתקל בכל קיר או מכשול אפשרי ומסרבים להוריד את הכיסוי ולהסתכל למציאות בלבן של העיניים ולפעול כמו מדינה שבאמת מתכוונת להגן על ריבונותה. כמו ילד מפוחד שהמורה לאנגלית העירה לו בכיתה כי לא הכין היטב את שיעורי הבית, אנחנו מנסים להסתתר אחרי תירוצים וציטוטים שלא הולמים את המציאות בה אנחנו חיים. האיפוק הוא חוסן אל מול פיתוי, לא אל מול איום שמחפש כל הזמן את נקודות התורפה שלנו.

הנכבה היא מרכיב חשוב בבניית פרופיל התחושות והמורשת הפלסטינית. המנהיגות בישראל לא הפנימה עדיין כי מרכיב התחושות הוא הגורם המוביל והמניע את ההמונים המצטרפים למעשים קיצוניים ולארגוני הטרור. תחושות הקיפוח, התסכול וההשפלה הם המרכיבים העיקריים, אותם מנחילה וממנפת המנהיגות הערבית בכלל והפלסטינית בפרט, על מנת לייצר מכנה משותף נמוך שמצליח לגייס רבדים רבים באוכלוסייה לצרכים המיידים של אותה מנהיגות.

מי שמצא בימים האחרונים את העוז לקרוא את הפרסומים ולהקשיב לקולות יודע כי אירועי הנכבה נוצלו ע"י המנהיגות הערבית והפלסטינית כדי להעביר את המסר כי התחושות והמורשת לא מאפשרת הסתפקות בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, היעד האמיתי הוא סילוקם של היהודים מחבל הארץ הזה, גם אם זה בשלבים של הקמת מדינה, חלוקת ירושלים ולבסוף זכות השיבה. אצלנו, אלה הדוגלים במדיניות התגובה עדיין מאמינים כי עושר ומניעים כלכליים ינצחו את התחושות, הם לא מספיק אמיצים ליזום פעולות לעיצוב המציאות הנכונה והמתאימה לנו.

המנהיגות הישראלית מזה שלושה עשורים לא מצליחה לתרגם את הניסיון הנצבר ואת נתוני המודיעין לכלל תהליך נכון של קבלת החלטות. כמה קל להאשים את זרועות המודיעין כשהכל בעצם ידוע רק מתורגם לא נכון. האחראים על קביעת המדיניות לא העזו עד היום להשתמש בידע ובניסיון שצברנו כדי לחזק את ריבונותינו ובמקביל להעמיד את הפלסטינים על מקומם, הם לא הצליחו להפנים כי בכל מקום ובכל נושא בו יש עימות פנים ערבי, ישראל תמצא האשמה. האם לא ידענו כי מצרים הביאה את החמאס והרשות לחתום על הסכם בלתי אפשרי כדי להקטין את לחצי האחים המוסלמים בבחירות הצפויות אצלה, אבל לא נתנה לארועי הנכבה לגלוש לגבול שיסכן את ריבונותה בסיני? האם לא היה ברור כי סוריה תאפשר לאלפי פלסטינים לפרוץ את הגדר כדי לחזק את הטענה כי ישראל מובילה את המהפכה בעריה, והאם לא הכרנו את דרך הפעולה של החיזבאללה אשר שלח את נאמניו להפגנות מחאה כדי להראות כי צבא לבנון אינו מייצג את האינטרסים האמיתיים של הלאומיות הלבנונית?

תגובת ישראל לארועי ה"נכבה" בימים האחרונים הפיחו רוח גבית במוטיבציות הערביות הלאומיות. פריצת הגבול הסורי – ישראלי, עצימת העין מהנעשה ברשויות ערביות הממומנות ע"י המדינה, המחנכות להתנגדות ומצמיחות נהגי משאיות שרוצחים בנו והחשש לטפל בהם בנחישות, מתורגם ע"י שכנינו כחולשה. למי שגדל לאורך שנים בתחושה שהקמת מדינת ישראל באה על חשבון אבותיו וזכויותיו, כל הישג גם אם הוא מלווה בהרוגים, תורם לתחושת המסוגלות, מקרב את העימות הבא ומעלה את עוצמתו. אם לא נתעשת מיד אנחנו עלולים להתעורר בחודש ספטמבר עם מדינה פלסטינית שפליטיה נוהרים אליה מלבנון, סוריה וירדן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully