פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הנכבה: ריסון מול עיוות היסטורי

      מותו של הנער מילאד סעיד עיאש מחייב בדיקה משולשת. קליע בקוטר תשעה מילימטרים חדר לגופו ועל הפרק עומדת השאלה אם נורה בידי כוחות הביטחון, שתחמושתם אחרת, או בידי מתנחלים, ואפשר בסבירות נמוכה שגם באש מהצד הפלשתיני.

      זה היה ביש מזל על רקע העובדה כי אירועי המבוא ליום הנכבה היו והסתיימו שלשום בשקט יחסי, לבד ממותו של הצעיר בן ה-17 שעלול ללבות יצרים. המבחן יהיה היום, כאשר יתקיימו ההפגנות לרגל יום הנכבה עם חשש לגלישתן מרמאללה לערים ערביות בישראל.

      המסה העיקרית של ההפגנות תהיה בשטחים הנתונים לניהולה של הרשות הפלשתינית. רק שצה"ל חייב למנוע מצב שבו ישטוף גל אנושי של פלשתינים התנחלות או מאחז. עם זאת הדעת נותנת כי הרשות הפלשתינית, שחייבת להסתגל עתה למצב מדיני ופוליטי חדש בעקבות הסכמה עם חמאס, תפעל בשלב הנוכחי ככל יכולתה למנוע התפרעויות.

      המוקד האחר - ואולי דווקא הוא ייהפך למרכזי - נמצא בירושלים עצמה. ממילא היא מועדת לאלימות בכל שנות הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובוודאי לאחר שנקבע מותו של עיאש. האפשרות האחרונה היא התארגנות ספונטנית של הפגנות בתחומי ישראל. זה מספיק כדי לנפק עבודה רבה לצה"ל ולמשטרה גם יחד.

      ההפגנות הן פרק מהותי בלחץ על ישראל

      הניסיון הפלשתיני הכוזב להציג את פלישת צבאות ערב לארץ-ישראל ב-1948 כאסון שיזמו היהודים נגד שכניהם הפך כבר למטבע לשון בתעמולה נגד מדינת היהודים. הוא לא רק עיוות היסטורי אלא הליך פוליטי עכשווי, שמשמעותו היא המשך התביעה הפלשתינית להחדיר את פליטי 1948 וצאצאיהם לתחומי ישראל בתוך הקו הירוק.

      הציבור הערבי לא היה יוצא לרחובות ומניף דגלים רק כדי להשפיע על ספרי ההיסטוריה. הוא עושה כן כי הוא חש שההפגנות הן פרק מהותי בלחץ על ישראל לקלוט פליטים בתחומה. המאבק על מה שהפלשתינים מכנים "זכות השיבה" אף שזכות זו אינה קיימת כלל ועיקר, היא כיסוי לשאיפה לחסל את ישראל כישות יהודית.

      אך לישראל אין עניין במהומות ובעימות חזיתי חריף. אירועי אוקטובר 2000 מעיבים עדיין על יחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי בישראל עצמה. יוצא, אפוא, שנדרשת תבונה וערנות ישראלית, ומערכת שיקולים החותרת לאזן בין מגמות מובנות הסותרות זו את זו. תמצית ההנחיה הנחוצה לצה"ל ולמשטרה היא שהמציאות ביום הנכבה הנפתח הבוקר מסתכמת בניסוח כי המאבק במפגינים אינו תעתיק של דרעא שבסוריה, אבל גם לא של כיכר תחריר במצרים. היא מחייבת נימוס וריסון מצד כוחות הביטחון, אבל גם תצוגת שרירים למקרה הצורך, ובעיקר איזון. שהכל יסתיים בשלום.