תופעת הסחר בנשים היא איננה תופעה חדשה בישראל. מדי שנה מוברחות לישראל עשרות נשים מארץ מולדתן על מנת לעבוד בזנות בתנאים מחפירים ובכפייה. לפני כחצי שנה שלחה יו"ר הוועדה למאבק בסחר בנשים, ח"כ אורית זוארץ (קדימה), מכתב לשר הפנים אלי ישי, ובו דרישה להסדיר את מעמדן בישראל של 17 נשים שנפלו קורבן לפשע הנתעב ועומדות כעת בפני סכנת גירוש.
כל 17 הנשים בהן מדובר, הצעירה שבהן רק בת 20, הובאו לכאן במרמה ואף בחטיפה, במטרה לשמש כיצאניות בבתי בושת ובמכוני ליווי. משהגיעו לישראל, הן נאנסו באכזריות על ידי סוחריהן והוחזקו בשבי בתנאי עבדות. לאחר ששוחררו, התבקשו להעיד נגד שוביהן. אך לאחר שמדינת ישראל השתמשה בהן לעדות, מבקש כעת משרד הפנים לגרשן לארצות מוצאן, שם נשקפת לרובן סכנת חיים.
אחת מאותן נשים היא דריה, (שם בדוי), צעירה בת 25, המתגוררת כיום באחת מערי המרכז. דריה משלימה כיום בגרויות, כאשר בידיה כבר תעודה של מאפרת מוסמכת, והיא עובדת בחנות בגדים. לכל אלו היא מצרפת זהות חדשה שיצרה לעצמה על מנת לשכוח את עברה הנורא.
"המשטרה משתפת פעולה עם הסרסורים"
דריה נולדה במולדובה לאם גננת ואב שסחר בנשק, ואשר על פי החשד, בהיותה נערה, מכר אותה לזנות על מנת לכסות חוב כספי. יום אחד, כשהייתה בת 14, יצאה מבית ספרה, ובחוץ חיכתה לה מכונית ובה שני גברים ואישה, אותם הכירה כחברים של אביה. השלושה טענו בפניה כי הוא ביקש מהם להסיעה הביתה בתום יום הלימודים. היא נכנסה למכונית והובאה לדירת מסתור, שם נאנסה על ידי אחד מסוחריה וחבריו, אשר סיפרו לה כי אביה מכר אותה להם ואיימו עליה כי אם תנסה לברוח, יהרגו אותה, את אמה ואת אחותה.
דריה סיפרה, כי בתוך זמן קצר הם זייפו לה מסמכים ותעודות והבריחו אותה לישראל. כאן עברה תהליך של "מכירה", במסגרתו ביקשו ממנה קונים פוטנציאליים להתפשט. "הם הסתכלו עלי כאילו הייתי פרה בשוק וחיפשו עלי צלקות ופגמים", סיפרה. לבסוף נמכרה לשני סרסורים מחולון, הובאה לדירה בעיר, נכלאה ואולצה לשכב עם עשרות גברים מדי יום. הסרסורים איימו עליה, היכו אותה ואף הרעיבו אותה במקרים בהם סירבה "לשתף פעולה".
באחד המקרים, נשלחה ללקוח שדרש ממנה לקיים יחסי מין ללא הגנה, וכשסירבה אנס אותה. כעבור מספר שבועות רצו סרסוריה לשלוח אותה אליו שוב, וכשלא הסכימה הכו אותה עד שהלכה. בעקבות זאת, גילתה דריה כי נכנסה להריון. סרסוריה שלחו אותה לעשות הפלה, וארבעה ימים לאחר מכן כבר נשלחה לעבוד שוב. במהלך כל אותה תקופה יידעו אותה שוביה כי "אין טעם לברוח כי המשטרה משתפת פעולה עם הסרסורים". דריה סיפרה כי "מהיכרותי עם המשטרה במולודובה גם האמנתי בכך". באחת הפעמים אף ניסתה להימלט, אך נתפסה והוכתה קשות.
נכנסה בפעם השנייה להיריון
כעבור שלושה חודשים, נכנסה שוב להריון. אלא שהפעם, החליט הסרסור שלא לשלם על הפלה נוספת, ובעט בחוזקה בבטנה עד שהפילה. יומיים לאחר מכן, ניסתה דריה לברוח שוב והצליחה לעצור ניידת משטרה שנקרתה בדרכה. לדבריה, השוטרים לא האמינו לה שהיא קטינה ושהיא לא מרגישה טוב וחקרו אותה לא פחות מ-12 שעות. תחילה רצו במשטרה לשלוח אותה לשיקום, אך לבסוף נשלחה לבסוף לאכסניה לנוער.
עבר חודש נוסף לפני שקיבלה דריה טיפול רפואי. היא נזקקה לניתוח דחוף ואושפזה בבית החולים במשך כשבועיים. מכיוון ששהותה איננה מוסדרת, גם אין ביכולתה לקבל ביטוח רפואי בסיסי, והיא נאלצה לשלם מכיסה את ההוצאות הרפואיות של המשך שיקומה.
דריה הסכימה להעיד נגד שובייה, ובזכות העדות שלה, הסרסורים שסחרו בה וברבות אחרות, נאשמו ונשפטו. בעסקת טיעון הסכימה הפרקליטות שייגזרו עליהם שלוש שנות מאסר בלבד. הם כיום אזרחים חופשיים.
"החיים שלה נעצרו בגיל 15"
עד לשנה לאחר מתן גזר הדין, שהתה דריה בארץ תחת אשרת שהייה מיוחדת הניתנת לקורבנות סחר בנשים לשם מה שמוגדר כ"שנת שיקום". אלא שבתום השנה, הוציא לה משרד הפנים צו הרחקה והודיע לה רשמית כי עליה לעזוב את ישראל ולחזור למולדובה.
המקרה הקשה של דריה הגיע לאוזניהם של עורכי הדין יוסי אשכנזי ויעל צ'רבנסקי. השניים לקחו על עצמם את הטיפול במקרה והגישו לפני שנה וחצי עתירה למשרד הפנים, בדרישה כי תוענק לדריה אשרת קבע. אך העתירה נדחתה ללא כל נימוק או הסבר. "פנינו למשרד הפנים בשנת 2008 בבקשה ארוכה ומפורטת. ביקשנו שייתנו לדריה אשרת קבע ושיעלו אותה לוועדה הבין-משרדית למקרים הומניטריים, אבל הודיעו לנו שהבקשה נדחתה. ביקשנו מהם נימוקים ולא קיבלנו. ביקשנו עוד שלוש פעמים ולא קיבלנו", סיפר עו"ד אשכנזי.
"הנערה הזאת, מבחינתי, היא עדיין נערה כי בגיל 15 החיים שלה נעצרו. והיא נמצאת בישראל מאז ועד היום. יש אינדיקציות מאוד חזקות שאבא שלה היה מעורב במכירה שלה. אין לה לאן לחזור. יש חוות דעת מסוכנות של משטרת ישראל, שאומרת שאת הנערה הזאת אסור להחזיר להורים שלה במולדובה. ההמלצה להחזיר אותה למקום אחר במולדובה, היא בעיניי דבר בלתי אנושי. כלומר, אנחנו לוקחים בחורה שגדלה בעצם כאן, מדברת עברית שוטפת, עובדת כאן, מכלכלת את עצמה, שזה הבית שלה היום, ואנחנו אומרים לה ללכת מכאן", הוסיף אשכנזי.
"לא נותנת לעבר להשתלט עליי"
במכתב שכתבה דריה למשרד הפנים לפני כחצי שנה סיפרה כי "אני כבר מעל לשנה באותו מקום עבודה, טוב לי ואני מרוויחה מספיק למחייתי ומשכירה חדר לבד. העבודה מצילה אותי כדי לא לחשוב על מה שהיה ובגלל זה החלטתי בשלב זה לעבוד כמה שיותר. אני לבד, אך העבודה משלימה לי את החיים. אני עובדת 12 שעות ביום, מגיעה הביתה והולכת לישון. היום אני חזקה ולא נותנת לעבר להשתלט עלי. בגלל זה אני חושבת שבארץ זה המקום שבו אני צריכה להיות, כי פה מצאתי את הדרך להימלט מהעבר שלי בזכות עבודה נכונה והקשר שלי עם אנשים טובים. כל החברים שלי ישראלים שנולדו פה וחיו פה כל חייהם, ולא הייתי רוצה לחזור לידי אנשים שגרמו לי נזק ולא למי שיכול להזכיר לי את אבא שלי ששיך לעולם הזה ומכר אותי".
עתירתה של דריה נדחתה לא פחות משלוש פעמים שונות על ידי הוועדה למקרים הומניטרים במשרד הפנים, עד שלפני כחצי שנה הוחלט להעניק לה אשרת שהייה למשך שנתיים נוספות. "אחריה אנחנו מקווים כי המדינה תעניק לה סוף סוף מעמד של תושבת קבע ולא ניאלץ לעבור שוב את מסכת הבירוקרטיה", אמר אשכנזי.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה, כי "ח"כ זוארץ קיבלה מענה מרשות האוכלוסין וההגירה באשר לכל אחד מהמקרים שנדונו ובהם הסתבר כי רוב המבקשות אינן קורבנות סחר בנשים. מעניינה של הגב' דריה, עולה, כי בקשתה של הנ"ל נידונה במסגרת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטרים בספטמבר 2010 ובה הוחלט כי הנ"ל תקבל מעמד של תושב ארעי למשך שנתיים. באם קיימת עתירה בנושא היא תידון בערכאות המשפטיות".
לפניות לכתבת - ayalahann@walla.co.il