מדינת ברצלונה

יום שני, 2 במאי, 06:30 בבוקר. טיסת אל על לברצלונה יוצאת לדרכה ואין בה מקום פנוי, למרות שמחירה הרקיע שחקנים. רק לפני חודש, בסוף מארס, יכולתם לנסוע לברצלונה לארבעה ימים ב?400 דולר כולל מלון. כאן רק מחיר הטיסה עלה ל?1,400 דולר. אבל לרבים מיושבי המטוס זה כבר לא ישנה. כולם כבר חולמים על הרגע שבו יישבו בקאמפ נואו באל?קלאסיקו מס' 5 העונה.

הפסיפס האנושי בטיסה היה מושלם. מהעבריין ריקו שירזי, דרך מלך הדיסקאונט רמי לוי, גיסו ובנו, מסעדנים, יהלומנים ועד כמובן יורם ארבל ששידר את המשחק. חלקם הקטן גם יישאר בברצלונה לפיינל פור, אבל בטיסה מדברים בעיקר על גווארדיולה מול מוריניו.

אני מתמקם ליד בחור בשם ירון דנוס. אחרי היכרות קצרה מתחיל ירון, שמתעסק ביהלומים, לפרט לי את העלויות המטורפות של שבוע הטיול. 1,000 דולר כרטיס טיסה, 900 יורו כרטיס כניסה למשחק ו?2,000 דולר שהייה לו ולאשתו לשבוע במלון טוב. רציתי להוציא מחשב כיס כי הסכומים פשוט התבלבלו לי אבל התברר שזה רק חלק מההוצאה. את אשתו מסי עדיין לא מעניין, לכן היא חוברת אליו רק ביום רביעי. הוא מבקש ממני את כל האופציות להשיג כרטיסים גם לפיינל פור, מה שיהפוך את הטיול שלו להוצאה מטורפת.

לפניו יושב יוסי א', רואה חשבון מיבנה. גיסי הוא רואה חשבון ולא זכור לי שלאחרונה היה לו זמן לטוס לראות כדורגל כי ידוע שהם טובעים בים המספרים. "פיניתי זמן לזה", מסביר לי יוסי, "הנה, בשבוע שעבר קבעתי עם לקוח במדריד. הוא רצה שניפגש בחול המועד אבל דאגתי שזה יזוז בשבוע ליום של הקלאסיקו הראשון בליגת האלופות בברנבאו. נסעתי לשם בלי כרטיסים ובבוקר מישהו אמר לי שאיזה איטלקי יחכה לכם בפינה הזאת והזאת. שילמתי 450 יורו לשורה 8 ולא הצטערתי לרגע". זה לא הקלאסיקו הראשון של יוסי. בנובמבר הוא הגיע עם אשתו, שהעדיפה להישאר במלון. הוא שילם 600 יורו כדי לראות את דויד וייה קורע את מוריניו 0:5. לפני שנתיים הקלאסיקו הראשון שלו עלה לו קצת פחות, 350 יורו הכרטיס (בשבילכם 1,750 שקל!), לא כולל כמובן טיסה ומלון.

כשאני מרים גבה יוסי מתריס לעברי, "אנחנו לא עושים סקי עם המשפחה אלא הולכים לראות כדורגל. מי שעושה סקי זה עולה לו יותר".

מי שהולך לראות תיאטרון בלונדון רואה גם תיאטרון ישראלי. וכדורגל ישראלי אתה רואה?
"אני אוהד מכבי. לפני עשר שנים עשיתי מנוי לי ולבן שלי. היתה עונה נוראית והבן שלי יצא באמצע משחקים. מאז הפסקתי לבוא אבל הבן שלי הולך. הוא סחב אותי בקיץ למשחק עם אולימפיאקוס אבל לא נהניתי. עמדתי כל המשחק. אני אומר לבן שלי כל שבוע 'אל תלך', כי לי פשוט נמאס מהכדורגל כאן. אין רמה, המתקנים מבישים וכל ההתייחסות היא מביכה. באירופה אתה נכנס לקונצרט והצגה".

כשאני תמה בפני יוסי על כך ש?1,000 ישראלים היו בברנבאו בשבוע שעבר במשחק שאין בו קבוצה ישראלית הוא פוטר אותי ב"גם לנבחרת הלכתי אבל זה לא עשה לי את זה".

אחרי זה הוא מסתובב אלי ומפתיע: "תשמע, אני בכלל אוהד ארסנל. כשברצלונה שיחקו מול ארסנל רציתי שהאנגלים ינצחו. אבל תשמע, ברצלונה זה כדורגל טוטאלי. זה לא שלנו? שטויות. זה חלק מתהליך הגלובליזציה. מה זה מעניין עכשיו להיות פטריוט?".

ב?12 באוקטובר שיחקה נבחרת ישראל באתונה מול נבחרת יוון (2:1 ליוונים) את אחד ממשחקיה החשובים ביותר במוקדמות יורו 2012. מזג האוויר האידיאלי באתונה באותה תקופה והחמימות של המקומיים לא עשו רושם על הישראלים. רק שני(!) אוהדים ישראלים יצאו עם הנבחרת ליוון, ולפי דבריו של שליח "ישראל היום" למשחק, ליאב נחמני, היו בקושי 30 ישראלים במשחק.

מצד שני, מתברר שברצלונה הפכה להיות נבחרת ישראל האמיתית. כל ילד מבקש היום מהוריו כמתנת בר מצווה לנסוע לראות את צ'אבי, אינייסטה, פויול וכמובן את מסי. אפילו שמדובר במשחק מול אלמריה וספורטינג גיחון. גם חברות הבינו שכדי לצ'פר לקוחות, בעלי מסעדות, בעלי מוצרים לתינוקות ומה לא, הדרך הטובה ביותר היום היא טיול לברצלונה כולל כניסה לקאמפ נואו.

בועז ו', בעל חברת כיוון אחר תיירות ונופש: "מבחינת הישראלים, זה החליף את הכריסמס באנגליה. בברצלונה יש מזג אוויר אידיאלי, בתי קזינו, אוכל סביר, אווירה כללית שמתאימה לנו המזרח?תיכונים וכן, גם כדורגל גדול. מוזיאונים, קניות, גאודי וכדורגל. מתברר שזה שילוב מנצח". לקלאסיקו הראשון העונה בנובמבר נסעו כ?1,500 ישראלים ששילמו בממוצע 1,000 יורו לכרטיס. "מכרתי למישהו גם כרטיס ל?VIP תמורת 3,000 יורו. לקלאסיקו כמו שהיה השבוע יש קבוצות שלוקחות בוקסים (תאי צפייה) שלמים. יש כרגע טירוף כללי של כולם. משפחות שלמות נוסעות. ברצלונה זה לא רק הקבוצה של המדינה, זאת העיר של המדינה".

על פי סקר מקיף שערך ערוץ הספורט בקיץ שעבר, 45 אחוזים מהישראלים ענו כי הדבר הראשון שעולה במוחם למשמע המילה "ברצלונה" הוא כדורגל. רק 19 אחוזים ציינו את המילה ברצלונה כנגזרת לטיול, ו?9 אחוזים חשבו על אמנות.

קשה עד בלתי אפשרי היה בשלוש השנים האחרונות לא להתפעל מהכדורגל של ברצלונה. עבורי היה מדובר בעונג של מוצאי שבת. ברצלונה החזירה את הציפייה והחדווה לצפות בכדורגל. לא כדורגל של הגבהות סתמיות, בונקר ומתפרצות או סתם הבלחות, אלא פשוט כדורגל מושלם. החזקת כדור מדהימה ומחויבות טוטאלית לכדורגל היפה. גם בדקה 85, ביתרון של ארבעה שערים, בארסה המשיכה לתקוף ולהסב קורת רוח לצופים במשחקיה. לראות את מסי או צ'אבי או אינייסטה, שלושת הכוכבים הגדולים של הכדורגל, מאבדים כדור אבל לא מפסיקים ללחוץ עד שהכדור חוזר אליהם, שווה לא מעט. אבל למרות הכדורגל המדהים, יש טעם לפגם בכך שאלפי ישראלים נוהרים למשחקיה מדי שבוע כאילו היתה פוטבול קלאב חיפה. לך תסביר לכולם שעם כל היופי שבדבר, זה לא שלנו.

03 במאי, יום שלישי. ביום המשחק מול ריאל יש יותר ישראלים בשדרות הראמבלס מאשר בעזריאלי. רמי לוי פותח שולחן בחוץ וממשיך לפתוח סניפים ולנהל את האימפריה שלו עם הנוקיה 6230 שלו. איך אין לו אייפון? "זה הנייד הכי טוב לאס.אם.אסים", משיב לי גיסו. במסעדה אחרת פותח הפרסומאי אייל חומסקי שולחן נוסף, וכל עשרה מטרים אתה מניד ראש לשלום לישראלי תורן.

אבל הישראלים הם הרי עם שאוהב לרוץ ולספר לחבר'ה שהוא היה בקאמפ נואו, ואין הוכחה טובה יותר מלקנות מזכרת. חולצה לילד ואפילו לאבא, בובה לקטנה ומה לא. על המרצ'נדייז הזה בונים לא מעט בברצלונה. ברחובות תל אביב ואיפה לא, החולצה של ברצלונה היא פריט הספורט הנפוץ ביותר. אפילו בבית הכנסת שבו אני מתפלל ילדים בני מצווה מגיעים בימי חול עם צבעי הבורדו?כחול. מכבי חיפה? בית"ר ירושלים? מכבי ת"א כדורסל? רק בארסה.

לפני שבע שנים השתלט איש עסקים ישראלי עם שותף נוסף על כ?12 חנויות בשדרות הראמבלס ופתח שם חנות מזכרות. הוא הציב שלושה מוכרים הודים בכל חנות והביא מסין חולצות, מכנסיים, מגבות וכל מה שנמכר בחנות המקורית של המועדון. לפני שש שנים מכרו חולצה של רונלדיניו ב?60 יורו בחנות הרשמית. בראמבלס השגת זיוף ב?15 יורו. היום חולצה של מסי מגיעה ל?93 יורו ואצל החקיינים היא מגיעה ל?30 יורו.

אני נכנס לאחת החנויות. באבא המוכר ההודי מקבל את פניי ב"שלום שלום". אני מחפש דווקא חולצת כדורסל ואצל באבא היא עולה 60 יורו. מוגזם. לפתע נכנסות שלוש ישראליות שנראות שומרות מסורת, והקשר שלהן לכדורגל נראה כמו הקשר שלנו לסוכנות החלל נאס"א. "האחיין שלנו ביקש חולצה של מסי. כמה היא עולה? טוב, תן לנו שתיים ב?50". הן מבקשות. אבל באבא כמו שאר חבריו בחנויות המזכרות די משופשפים מול הישראלים. "שתיים ב?60. פה אין דילים".

אני לוקח חולצה של מסי לבן שלי ושואל את באבא מאיפה העברית שלו. "אני יודע עברית כבר בצורה נהדרת". בוודאי, הרי כל יום נוחתים אצלו עשרות ישראלים שקונים לדבריו הכל. אפילו חולצה של בוסקטס.

במלון מרידיאן אני נפגש עם לירון בסיס. בשנות ה?90 בסיס היה כובש בדו?ספרתי מדי עונה. הוא לקח אליפות בהפועל חיפה של גוטמן, עבר במכבי ת"א של גרנט ונחת גם בבית"ר ירושלים. את הכסף שצבר הוא לא ביזבז בקניית 15 טי?שירטס מעוצבות בכל יום אלא הקים עסק משותף של יהלומים ונדל"ן עם יובל גפני, בעבר יו"ר בני יהודה. רעייתו של בסיס היא אירית רחמים, משתתפת "הישרדות" ובעלת חברה לאירועים. פעם להיות בעלים של קבוצת כדורגל היה סוג של שעשוע למתעשרים החדשים. היום לנסוע פעם בחודשיים לראות כדורגל בחו"ל בתא צפייה משלים את החסר.

בסיס היה כבר בלא מעט משחקים של ברצלונה, ובקלאסיקו הזה הוא הוזמן על ידי אוליגרך רוסי לשבת בתא צפייה. דווקא מכדורגלני עבר אתה מצפה אולי שיסנגרו על המוצר שהיו חלק ממנו, אבל בסיס בשלו: "אני לא הולך לראות כדורגל ישראלי. זה פשוט לא מעניין. ברצלונה, מנצ'סטר וצ'לסי זה כדורגל מעולם אחר. בארסה היא הקבוצה הטובה ביותר בכל הזמנים. כשאתה בא לקאמפ נואו אתה הולך לראות חוויה. הייתי הולך באהבה לראות משחקים של קבוצות ישראליות באירופה. בספטמבר אהיה בקרואטיה במשחק של נבחרת ישראל, אבל לראות את רפאלוב מול רנגלוב, אין בזה גירוי. מסי נגד רונאלדו כן. תאמין לי שאם היה ל?90 אחוז מהישראלים הזמן והיכולת לראות פעם בחודש כדורגל בחוץ הם היו עושים את זה. שקרן מי שיאמר לך שהוא מעדיף לראות כדורגל ישראלי על ההצגה הכי טובה בעולם".

אני מנסה לשכנע את לירון שזו תופעה בעייתית. לא יכול להיות מצב שלפני שנתיים בסטמפורד ברידג' במשחק העלייה של ברצלונה לגמר ליגת האלופות היו יותר ישראלים מאוהדי ברצלונה. אנחנו לוקחים להם את הקבוצה, אני מנסה לשכנע אותו, אבל לירון בשלו: "גם אבי לוזון ולואיס פרננדז ייהנו יותר מכדורגל אירופי מאשר מכדורגל ישראלי".

שלוש שעות לפני המשחק, גשם זלעפות ניתך על העיר. הדרך לקאמפ נואו הופכת להיות מסובכת אבל לך תעצור מישהו. כולם קונים שכמיות ומטריות שבגלל הסמל של בארסה עליהן, הן נמכרות בכ?120 שקלים. לפתע אני קולט שני בחורים שמדברים ערבית. האחד אחמד מירדן והשני סעיד שברח מהמהומות בלטקיה לראות את הקלאסיקו. נו, אני נזכר במישהו שאמר לי שאולי הישראלים לא יהיו רוב הזרים הערב בקאמפ נואו. אחמד הגיע עם עוד עשרות מעמאן לטיול של שבועיים, והמשחק כלול בתוכו. הסורים היו מעטים יותר. טוב, יש להם עכשיו את אסד על הראש.

הגשם גורם לך לתפוס מחסה ופתאום אתה רואה שאתה מוקף ב?20 ישראלים, חלקם אוהדי מכבי ת"א שהקדימו. שניים מהם מבואסים כאשר התברר להם שקנו כרטיסים ליציעי ריאל מדריד. הם שילמו כל כך הרבה כסף והם יישבו עם הבלאנקוס?

הפוגה קלה בגשם מאפשרת לך להסתובב סביב האיצטדיון הענקי, ואז אתה חושב שאולי אתה הוזה. שאתה לא בקאמפ נואו אלא בבלומפילד. הנה מגיחים לאיצטדיון חיים רמון וחבר. "עיזבו, אל תצלמו, אני בן אדם פרטי", הוא אומר. לרמון קשה לבוא בטענות על אפקט העדר. הוא לפחות דואג להתייצב לרוב משחקיה של הפועל ת"א. בצד השני נצפים אלי דריקס ודיוויד פדרמן. הדרבי האמיתי הוא כנראה בקאמפ נואו.

הכרטיס שקניתי מיקם אותי בטבעת השלישית מאחורי השער. לא מקום פצצה אבל רואים היטב את המשחק. בדרך כלל מאחורי השער המקומות אינם מסומנים, לכן מיקמתי את עצמי בכיסאות המקורים. שהפראיירים יישבו בגשם. חמש דקות לפתיחה אתה מבין איך אנחנו רחוקים שנות אור מהקאמפ נואו. עשרות נשים נראות ביציע ופנסיונרים, במקום לשבת על תה קמומיל בבית ולראות טלנובלות, נכנסים עם בנות זוגם וכוס בירה ביד. כש?100 אלף איש קמים ושרים את ההמנון של בארסה תוך יצירת פסיפס מדהים של צבעי המועדון, אתה מבין שהמשחק זה הדובדבן.

אני נאלץ לזוז כמה מקומות כי בעל הכיסא הגיע. בדקה העשירית אני כבר חושש כי גם לידי נאלצים אנשים לקום. בלי קללות, בלי לקרוא לסדרנים או משטרה. בדקה ה?20, גם אני נשלח אל הגשם ונאלץ להגיע אל השורה שלי, ושם מתברר לי שכולה דוברת עברית. בכיסאות המעבר יושב קובי בלדב, מנכ"ל מכבי נתניה, ובנו. אני מתמקם ליד רמי לוי, האיש והאגדה. "משחק לא משהו היום", הוא אומר. מה אתה עושה פה? אני שואל. "העדפתי שהילדים שלי יישבו במקום המקורה ואני כאן נרטב". לוי נוטש במחצית ורואה את המשחק מהמלון. על ההזמנה למנצ'סטר הוא מחליט לוותר.

במחצית יורד גשם מטורף ואני נשאר לכתוב על המדרגות. פתאום נשמעת שאגה אדירה של שער. "איזה לוזר", אני אומר לעצמי. שנים של חלום לראות קלאסיקו ודווקא את הגול של בארסה אני מפספס. טוב, נראה את הריפליי. אבל במסכים באיצטדיון אסור להקרין הילוכים חוזרים מכיוון שהם עשויים להתסיס את הקהל. בזווית העין אני קולט את החבר'ה בתא הצפייה ממהרים לראות במסך את השידור החוזר של השער. נכנסתי לתא וצפיתי עימם בשער, אבל הם רומזים לך שאתה לא רצוי ואני חוזר לשורה הישראלית. רטוב אבל נהנה מכל רגע, ובייחוד מהדקה האחרונה שבה כל הקהל קם על רגליו לכבוד כניסתו של המגן הצרפתי אריק אבידל, שחזר למגרשים אחרי חודשיים שבהם החלים מניתוח הסרת גידול מהכבד. המשחק מסתיים ב?1:1. חלק מהישראלים לא מרוצים. הם שילמו כל כך הרבה כסף וחשבו שמסי יפנק אותם בחמישייה, אבל זה לא קרה.

ביציאה אני פוגש את אלי בכור. מנכ"ל החברה האירופית T2F (TICKET TO FINAL). זו חברה אירופית שיש לה כמה סניפים, בין השאר סניף אחד בישראל. בכור נכנס לעסקי הספורט כמנהל מחלקה באגף השיווק של בזק כשנתנו חסויות לקבוצות הספורט, ומשם הוא נשאב לחברה שיש לה עסקים עם לא מעט התאחדויות כדורגל באירופה, קבוצות כדורגל בכירות והיורוליג בכדורסל. לדוגמה: אם אתה אוהד ברצלונה, אתה קונה אופציה ב?40 יורו לכרטיס לגמר הגביע הספרדי. אם הקבוצה שלך הגיעה לשם אתה יכול לממש את האופציה ולקנות כרטיס במחיר הנקוב.

לבכור גם יש הסכם עם ברצלונה, מה שהשאיר בכיסו לא מעט כרטיסים למשחק. בדרך לבית הקפה ליד הקאמפ נואו אנחנו פוגשים שני מבוגרים מבאר שבע. שניהם שילמו 800 יורו כדי לשבת עשר שורות מקו הרוחב. "לשמוע את מסי נושם". אחרי שמתברר להם שלאלי בכור נותרו שני כרטיסים הם תופסים את הראש. "יש אנשים שצריכים לעבוד חודש שלם בשביל כרטיס למשחק", הם כמעט מתייפחים.

כשאני שואל את בכור איך יכול להיות שאם לברצלונה יש 90 אלף מינויים, ותוסיפו עוד מוזמנים ומאות אנשי תקשורת, בכל זאת היו במגרש כ?3,000 ישראלים, הוא מסביר: בברצלונה יש 21 אחוזי אבטלה. יש בעלי מינויים שקנו ב?500 יורו מינוי לעונה שלמה ומוכרים את המינוי למשחק אחד ב?500 יורו, וכך הם מכסים עונה שלמה. בנוסף מגלה לי בכור דבר מדהים: ברצלונה מעסיקה שני אנשים במשרה מלאה שאחראים לשוק הישראלי. הם עובדים מול גופים מאורגנים וגם מול יחידים.

לנדר אונזטה, מנהל השיווק של ברצלונה, אמר לפני שנה: "מיתוג גלובלי זה שם המשחק שלנו. הכנסותיה של ברצלונה עלו ביותר מ?250 אחוז(!) בתוך שנים מעטות, ולא רק תושבי ברצלונה גרמו לגידול המרשים הזה אלא דווקא אוהדים מחוץ לספרד. הוספנו לסיסמה שלנו "ברצלונה, הרבה יותר ממועדון" את "אבל בכל העולם".

אבל במבט מפוכח, גם לבכור, שנראה שהופרד בלידתו מאורי מלמיליאן, קשה מול תופעת העדר הישראלית: "אנחנו בארץ עושים גלוריפיקציה למשחקים. הישראלי אוהב לומר חודשיים לפני כן שהוא ייסע לקאמפ נואו וחודשיים אחרי כן לא יפסיק לדבר על המשחק למרות שהוא היה בינוני. לשלם 800 יורו למשחק כשזו לא הקבוצה שלך, זה מוגזם".

עוד שניים ששילמו 800 יורו הם אדיר משה וניסים סבח. אדיר למד איתי בבית הספר וגם הוא החליט בוקר אחד שהחלום שלו זה משחק בקאמפ נואו. "בא אלי מישהו לעבודה ואמר לי שיש לו כרטיסים ב?800 יורו למקומות מעולים. חטפנו את זה. על הכרטיס הרשמי היה אמנם כתוב 206 יורו אבל מתברר שיש מאכערים ישראלים שגילו את הטרנד והם חוגגים עליו כל הדרך לבנק. "שווה את הכסף", אומר ניסים, "אחרי משחק כזה כבר לא נלך לראות משחקים בארץ. אולי גמר גביע המדינה".

בינתיים מתברר שהישראלים לא נחים. המטרה עכשיו היא גמר ליגת האלופות בעוד שבועיים בוומבלי. ואיזה גמר זה מול שתי הקבוצות הכי ישראליות כרגע. בסקר שנערך לפני שנה התברר כי בארסה היא קבוצה האהודה ביותר בישראל, עם 34 אחוזי תמיכה לעומת 24 אחוז למנצ'סטר יונייטד, ולכן הסוכנים כבר חוגגים. חבילות במחיר של 14 אלף שקלים יצאו השבוע, למקומות מאחורי השער. עכשיו לאוהדים האמיתיים של ברצלונה יש מאבק עם הטרמפיסטים מישראל.

מי שעזרה לברצלונה להפוך ל"קבוצה של המדינה" היא לא אחרת מאשר המועצה לכבלים ולוויין. לפני שנים מספר הוחלט ששתי ליגות מבין ארבע הליגות החשובות בכדורגל העולמי - צ'מפיונס ליג, הליגה האנגלית, הליגה הספרדית והליגה האיטלקית - יהיו חייבות להיות משודרות בערוץ פתוח. מאחר שזכויות הליגה האנגלית והאיטלקית נמצאות בידי צ'רלטון (הערוץ בתשלום), נגזר על ערוץ הספורט לשדר את ליגת האלופות והליגה הספרדית בערוץ פתוח. מאוחר יותר תיקנה המועצה את החלטתה כך שרק ברצלונה וריאל מדריד יהיו חייבות להיות משודרות בערוץ פתוח (ערוץ 55, שכ?1.5 מיליון בתי אב יכולים לצפות בו, וגם ערוץ 5+, שמגיע לכמיליון בתי אב).

ההחלטה הזאת הפכה את ברצלונה וריאל מדריד לקבוצות הכדורגל הכי נצפות בישראל. חברו 38 משחקי ליגה ספרדית בשנה ל?13-12 משחקי ליגת האלופות (אפילו גמר הגביע הספרדי שודר בערוץ 9 הפתוח), ותגיעו למספר מדהים שאף קבוצה בליגה הישראלית בכדורגל לא מגיעה אליו.

"זאת זווית מיוחדת שאני מודה שלא נבחנה עד היום", אומר ניצן חן, יו"ר המועצה לכבלים ולוויין המכונה בתעשייה גם הרגולטור. "מצד שני זה לא מדויק לומר שהרגולטור קובע שברצלונה היא הקבוצה של המדינה. במבחן התוצאה אתה צודק כי יש הלימה בין מידת חשיפה של מפעל כזה או אחר לעומת היקף הכניסה למשפחות בישראל".

מלבד הצופים, מי שנהנה מהחלטת הרגולטור הוא השדר, הפרשן והעיתונאי המוערך נדב יעקבי, שמעביר את שידורי הליגה הספרדית וחלק ממשחקי הצ'מפיונס. יעקבי לעיתים מעביר שש שעות רצופות בעמדת "האוף טיוב", והפך להיות חלון הראווה של השידורים.

"מאז שרונלדיניו הגיע לברצלונה התחילו ההצגות", הוא מסביר, "מה שתפס את האנשים זה שרונלדיניו החזיר אותנו לאגדות של הכדורגל הברזילאי. אנשים נשארו אז בהלם. בארסה הפכה להיות קבוצה שנכנסה לוואקום. פתאום העולם נפתח, יש יותר ערוצים ויותר שידורים. פעם היינו חיים רק על מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וארסנל. פתאום נחשפנו לדברים אחרים. פתאום הכרנו את הכדורגל האיטלקי. אם מילאן של ואן באסטן היתה רצה היום במקום לפני 20 שנה, כולם היו נוסעים למילאנו לשלב טיול, קניות וכדורגל".

לעיתים נראה שיש אובר דרמטיזציה במשחקים של ברצלונה, גם כשהיא מרסקת קבוצות שאין להן מקום באנגליה, למשל. עד כמה ברצלונה חשובה תעיד העובדה שלפני כחודשיים נקטע פסק זמן של דן שמיר, מאמן בני השרון, 12 שניות לסיום המשחק עם מכבי ת"א במצב של שוויון, כדי לעבור לשריקת הפתיחה בקאמפ נואו למשחק מול סביליה.

"אני לא מקבל את הטענה שאנו מאדירים את בארסה גם במשחקים מול קבוצות קטנות. רק בשלוש השנים האחרונות נפערו פערים, כי לפני זה ולנסיה ולה קורוניה לקחו אליפויות וסביליה היתה מצוינת", אומר יעקבי, "אבל כששחקן כמו מסי כובש 52 שערים זה מטורף. אז אם הוא היה משחק באנגליה הוא היה כובש 42, וזה גם מדהים!".



היתה גם לא מעט ביקורת שאתה מתלהב יתר על המידה ממשחקים בין שתי קבוצות ספרדיות בינוניות.
"זה לא קשור. אני בא מהאסכולה הדרום?אמריקנית איך שאני תופס את זה. ברור שלא כל שער זה אותו הדבר. בכדורגל יש שניים?שלושה שערים. ב?90 דקות יש שניים?שלושה רגעים שהם פיצוץ ואתה חייב להביא את ההתלהבות לקהל שיושב בבית. אי אפשר להתווכח עם העובדות. ברצלונה היא ההצגה הטובה ביותר בעולם הכדורגל. ואם לא נתלהב מהם, ממי נתלהב?".

ברצלונה נהנית מהירידה ביכולת של קבוצות מובילות?
"נכון שהכדורגל האיטלקי בירידה אבל הכדורגל האנגלי התחזק. מנצ'סטר יונייטד לקחה את גביע האלופות ב?2008, ותמיד יש קבוצה אנגלית אחת או שתיים ולפעמים שלוש בחצי הגמר. בעומק שלה הליגה האנגלית יותר חזקה היום".

כמי שאכפת לו מהכדורגל הישראלי, לא מפריעה לך הנהירה ההמונית למשחקי ברצלונה בעוד אף אחד לא מלווה את נבחרת ישראל במשחקיה בחו"ל?
"זאת בחירה חופשית. אם ישראל תגיע ליורו אלפים ילוו אותה. אנשים נוסעים לטייל וחלק מהחוויה זה ללכת לקאמפ נואו לראות את מסי. למה נוסעים פחות למדריד? זו עיר משעממת יותר".