ספרו של ג'ורג' אורוול מסתיים בלקח כי כולם שווים, אך יש כאלה ששווים יותר. בקשתם של פרקליטי קצב, לעכב את ביצוע גזר דינו בשל עברו כנשיא המדינה וכאחד מסמליה, מאתגרת את מערכת המשפט ואכיפת החוק בישראל, משום שטיפול לא נכון בפרשה עלול ליצור תקדים שיש בו כדי לכרסם באמון הציבור במערכת המשפט במדינת ישראל. ההחלטה תיפול בעוד כמה ימים, ותהיה זו לפיכך החלטה חשובה.
קצב הורשע כעבריין מין על ידי בית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה שופטים לאחר הליך משפטי תקין. עם זאת, בכל תקופת משפטו נהנה קצב מיחס מקל מצד רשויות אכיפת החוק עקב מעמדו: הוא לא נעצר עד תום ההליכים, הוא לא הובא לבית המשפט כשידיו ורגליו אזוקות, הוא לא נשמר על ידי חבורת שוטרים, וביצוע עונשו עוכב 45 יום, שלאחריהם קיבל עיכוב נוסף של כמה ימים, כדי שיוכל לחגוג עם משפחתו את יום העצמאות. ועתה מנסים פרקליטיו לזכות בארכה נוספת. הם טוענים כי בשל מעמדו הרם כאזרח מספר אחת בישראל לשעבר אין להכניסו בין כותלי בית הסוהר עד שלא יוכרע הערעור בבית המשפט העליון.
יש לשמור על עקרןו השוויון בפני החוק
קשה להתעלם ממעמדו של קצב, אך הוא כבר נהנה מכך. כולנו יכולים לדמיין לאילו תנאים היה זוכה קצב אלמלא היה נשיא המדינה. כך, למשל, הוא היה נעצר עד תום ההליכים מחשש לשיבוש הליכי משפט, דבר שהתברר כנכון בעת הכרעת הדין. החובה המוסרית לבצע את גזר דינו של קצב בהקדם האפשרי נשענת על שני טיעונים שהם יסודות קיומה של חברה דמוקרטית - שוויון כלל אזרחיה בפני החוק ושמירה על כבוד מערכות השיפוט והאכיפה בעיני הציבור.
משה קצב כיהן כנשיאה השמיני של מדינת ישראל. תוארו ועברו אינם יכולים להוות עבורו כתב חסינות מפני החוק, אלא בדיוק להפך. הם אלו המחייבים לנהוג בו כאילו היה אחד מפשוטי העם, על מנת להדגיש בפני העם כי המשפט והצדק בישראל אינם מונעים משיקולים זרים וממשוא פנים. עם זאת, קצב ראוי ליחס הוגן, גם אם הורשע בדין. אין הוא ראוי להתעמרות התקשורתית והציבורית שלה הוא זוכה לעיתים. למטבע בסיפור שלו יש שני צדדים. מצד אחד ראוי לנהוג בו כפי שהיו נוהגים בכל אדם שהיה עומד במקומו ולהכניסו לכלא, ומצד שני ראוי להפסיק להשפילו באמצעי התקשורת.
הדרישה לבצע את עונשו של קצב באופן מיידי לא אמורה לנבוע מיצר נקמנות, משמחה לאיד או מרצון להשפיל - היא נובעת מהצורך הטבעי לשמור על עקרון השוויון בפני החוק בכל הנסיבות.