הרב בני לאו: "הרבנות הראשית היא גורם מפריע"

אורח השבוע ברב שיח, שיח הרבנים של וואלה! חדשות הוא הרב ד"ר בני לאו, ראש בית המדרש לצדק חברתי בבית מורשה בירושלים ורב קהילת הרמב"ן בשכונת קטמון בעיר. לאו נולד ב-1961 בתל אביב לנפתלי לאו-לביא, אחיו הגדול של הרב הראשי לישראל לשעבר, ישראל מאיר לאו, וקונסול ישראל בניו יורק לשעבר. את השכלתו התורנית רכש בישיבות 'נתיב מאיר' ו'הר עציון' של הציונות הדתית, ולצד לימודיו התורניים השלים דוקטורט בהיסטוריה ותלמוד. בעבר שימש כרב הקיבוץ סעד וכרב תנועת בני עקיבא באירופה. לאחרונה אף עלה שמו כמועמד לתפקיד רבה הראשי של אנגליה, אפשרות אותה הוא דוחה בפתח הראיון מכל וכל.

הרב לאו, שנחשב לאחד הרבנים הרהוטים והמתונים בציונות הדתית, פרסם עד היום שמונה ספרים כשהמאפיין המרכזי שלהם הוא החיבור בין המקרא לבין מחקר אקדמי מעמיק. פסיקתו ההלכתית נחשבת למקלה ולפעמים אף שנויה במחלוקת, והוא מתנגד לתופעות של סרבנות דתית.

"בזמן האחרון סבבתי את עצמי בשלושה ספרים מהתנ"ך: ספר ירמיהו, מגילת אסתר, וספר ישעיהו. ירמיהו בספרו מקפל את הדגלים, הוא מלמד אותנו שיש הנהגה אלוהית שמעמידה את ממלכת בבל בראש ואת ישראל כפופה להם. מגילת אסתר מלמדת אותנו לבוז למלכות ולקחת אחריות קהילתית של חוץ לארץ. במגילה אין מדינה ואין מלך לעם ישראל, יש רק 'מלכו של עולם'. לעומת שניהם, ישעיהו משתוקק למלוכה, הוא חי בתודעה שמימוש של העם צריך לבוא דרך מלכות. המעגל הזה שמורכב משלושתם הוא בעיניי המעגל הקריטי של התודעה שלי בנושא.

אני מתחיל מישעיהו, קודם כל אני משתוקק למלכות, שזוהי בעצם עצמאות מדינית. וכשאני מסתכל מאין באתי, על סבא שלי שנרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה, ועל העולם היהודי שלפני מדינת ישראל, אני אומר לעצמי 'יראו ישרים וישמחו' (תהילים קז, מב). לכן ביום העצמאות אני אומר את תפילת ה'הלל' בלב שלם ובקול גדול.

כחלק מהקמת המדינה נוצר דימוי מוטעה של עם שיש בו כור היתוך, ולא הערכנו מספיק את כוחה של הקהילה בחוץ לארץ ששימרה זהות, נתנה ביטחון ליהודים, ונתנה עומק למושג של 'כל ישראל ערבים זה לזה'. ולכן תנועת הנפש שלי, מעבר לשמחת העצמאות, היא לחזק את הקהילות השכונתיות והעירוניות, ולחזק את מושג הסולידריות בתוך המדינה. זו הקומה השנייה, והקומה השלישית היא הקומה של התודעה שנובעת מספר ירמיהו, שמהלך ברחובות ירושלים ואומר לכולם, גם להנהגה הרוחנית וגם למדינית, אל תרדימו את האוכלוסייה כאילו יש לנו תעודת ביטוח על המדינה. התנאי לקיומה של המדינה הוא שהעם יהיה ראוי לה. אם העם יהיה ראוי אז המדינה תעלה עוד ועוד, ואם לא, אז, חלילה, זה ילך למקום אחר".

"אדרבה, אני בעד לצמצם כמה שיותר את המעורבות של ההנהגה הדתית בנעשה במדינה. זה רק לברכה. אתן לך דוגמה טובה משירותי הדת במדינת ישראל. בחירות של רבנים שנעשות על ידי המדינה, הרי כל אחד מאיתנו יודע שזוהי 'פיקציה'. יושבת קבוצת פוליטיקאים ומחליטה מי יהיה הרב הראשי ומי יהיה הרב המקומי, בלי שיש לזה קשר לקהילות עצמן. הרי ברור שקהילות צריכות את הפרופיל של ההנהגה הרוחנית שלהן"

"כן. צריך לצמצם את החקיקה הדתית ואת המעורבות הפוליטית בחיי הדת כמה שאפשר. הרבנות הראשית היא גורם מפריע ולא גורם מקדם".

"כשמדברים על 'הפרדת דת ממדינה' האוזן צריכה להיות מאוד רגישה. כשאני יושב באוניברסיטת תל אביב ויושבים עמי ראשי הפקולטה לתרבות והם אומרים 'הפרדת דת ממדינה', מתחת לכותרת שלהם, כותרת המשנה היא 'מדינת כל אזרחיה'. מעבר לזה שאני והם מסכימים שנמאס לנו מהחקיקה והפוליטיקה הדתית, יש פה מלחמה יותר עמוקה מול עמדות רדיקליות בעולם הליברלי שרוצות למחוק כל זהות יהודית. בעיניהם, המושג 'יהדות' הוא משקולת שמטביעה את החברה ולכן הם רוצים להשתחרר מהמשקולת הזאת ולהוביל למדינה שאין לה שום פנים של זהות לאומית יהודית. כנגד זה אני מוכן להילחם. לכן כשאתה אומר הפרדת דת ממדינה זה יכול להוביל אותנו למקום רע מאוד.

במקום הפרדת דת ממדינה, אנחנו צריכים להגיד 'הפרדת דת מהפוליטיקה'. שזה הרבה יותר מדויק. המשמעות של זה אומרת: אל תתנו את המושכות של עיצוב חיי הדת לפוליטיקאים, תשחררו את זה מידם, תוציאו את זה מהפרלמנט, תוציאו את זה מחברי הכנסת, תוציאו את זה אפילו מהממשלה, תוציאו מהפוליטיקה את הדת. מה פתאום שמשרות רבניות יהיו מקור לכל מיני מינויים פוליטיים שהם אחר כך 'חוכא ואיטלולא'?"

"נכון, אנחנו צריכים אמנם להיות נורא מדויקים באמירות שלנו, אבל גם לא להיות צמחוניים. ישנה שדרה רחבה מאוד של ציבור יהודי, לא דתי, שאינו שומר תורה ומצוות, אבל חי באוריינטציה יהודית. הציבור הזה נקעה נפשו מההתערבות של הדת והפוליטיקה, והציבור הזה, זה הציבור שאליו אני חותר. בעיניי, הם התשתית לבניית האומה, הם האומה שלי. אני צריך להציל את הילדים שלהם, שנמאס להם מהכל והם מחפשים פתרונות מעבר לים. אם נמשיך עם כל ההתגודדות הזאת של להרוויח עוד שקל מפה, ועוד מינוי מפה, ועוד משרד משם, ובכל הפוליטיקה הדתית הזאת, אנחנו נחריב את האומה.

לכן אני מאוד תקיף בעמדה של הוצאת הדת מהפוליטיקה. וזה אומר שאנחנו צריכים להקים מערכות עצמאיות. כיום, אני מלווה בבושת פנים את מערכות הגיור, את מערכת הכשרות ומערכות דת ממשלתיות נוספות. אני הופך לכתובת לאנשים שמרגישים שהם פגועים. הם מרגישים שהם עומדים מול קיר חסום ומותקפים על ידי הממסד הדתי. הממסד הדתי מצידו שומר על איזה הגמוניה, כאילו מדובר כאן בנכסים שלו, והוא דואג שאף אחד, חס וחלילה, לא יגנוב לו אותם. המדינה צריכה לשמור על התרבות שלה במובן הכללי, בלי שהיא נכנסת לצלחת של כל אחד. וכשאני לוקח את המפלגות הציוניות, כמו קדימה, ליכוד, ועבודה, אני מוצא שהן רוצות בזה".

"מדינה שהכותרת שלה, 'יהודית ודמוקרטית' מלמדת שיש לה זהות לאומית שכוללת בתוכה את היהדות במובנים היסודיים שלה. שזה אומר ש??פ?ה, וזה אומר לוח שנה עברי שבמרכזו נמצאת השבת, וחגי ישראל הם החגים הרשמיים של המדינה. כמו כן, זה אומר שבמערכת החינוך מחנכים ללאומיות היהודית, שזה כולל היסטוריה ומורשת. המדינה הזאת היא מדינת רווחה, מכיוון שהליבה של התפיסה היהודית שלי זה המושג של סולידריות, לכן אם אני צריך לבחור בין מדינת הפרטה לבין מדינה רווחה, אני מושך לכיוון של רווחה. כמה שפחות חקיקה דתית וכמה שפחות פוליטיקה שמתערבת בחיי הדת. הרבנות הראשית צריכה לעבור הפרטה לקהילות ולרשויות. הפרטה מוחלטת של הדת, שזה יוביל אותנו ליהדות משרתת ולא ליהדות משתלטת".

"בפועל, הציונות הדתית הצליחה עד כדי כך שהיא בעצם החריבה את עצמה. כשאתה מסתכל על ימי השיא של הפוליטיקה של הציונות הדתית אז דיברו על 12 מנדטים כשבדקו את כוחה במובנים פרלמנטריים. היום היא בקושי מגרדת את ה-4. מנגד, כשאתה סופר את מספר האנשים שהאוריינטציה הטבעית שלהם, גם בבית וגם בזהות העצמית שלהם, מזוהה עם גוון כזה או אחר של הציונות הדתית, אני משער שיש 20 חברי כנסת כאלה בכל סיעות הבית. הציונות הדתית לא שייכת למפלגה, מבחינתה, המפלגה סיימה את תפקידה.

אבל כשאני אומר את הדברים, באה הציונות הדתית אליי, אל בני לאו, ואומרת: 'אתה מבין מה אתה עושה?! עם האידיאולוגיה שלך, של הפרדת דת מהפוליטיקה, אתה לא מצביע למפלגה שלנו ואז למוסדות שלנו אין תקציבים והחרדים משתלטים על הכול. זו הסיבה שהרבנים בידי החרדים, ומערכות הדת בידי החרדים, הכל בידיהם, כי הדתיים הלאומיים לא מצביעים למפלגה הנכונה!'. הטענה הזו היא טענה פוליטית וכל עוד יש חיבור כל כך חזק בין הפוליטיקה לבין הדת אין לי מה לענות עליה. ביום שנצליח לפצח את הקוד הזה, שלא תהיה השפעה של הפוליטיקה על הדת, הציונות הדתית תוביל".

"נדמה לי שההסתפקות בגורל היהודי לא יכולה להחזיק את הדור הבא. הגורל היהודי שאומר שאנחנו פה כי רצו להרוג אותנו היא תנועה של מקלט. אנחנו צריכים לצאת מהמקלט לבית. והבית היהודי צריך לתת תחושה שהוא שווה את קיומו".