אנחנו האחרונים שנבקר את הדרך שבה חוסל אוסאמה בן לאדן. את הלוקסוס הזה נשאיר לכלי תקשורת אחרים בעולם, שתהו אתמול לגבי מוסריות חיסולו של אדם לא חמוש - גם אם קוראים לו בן לאדן. אנחנו, יש להודות, מתבוננים בקנאה בתגובות של מנהיגי העולם לחיסול רב המחבלים, תוך זיכרון לא ענוג במיוחד בדבר הדרך שבה הגיב אותו עולם לחיסולו של השייח' יאסין. הגדרת טרור תמיד היתה גם עניין גיאוגרפי. דומה כי גם למלחמה בטרור יש משמעות שונה בהתאם למקום. חיסול ממוקד אמריקני מביא לעולם יפה יותר. חיסול ישראלי מערער את יציבות העולם.
נציבת המועצה לזכויות אדם של האו"ם, נאבי פילאי, הודתה אתמול כי היא עוקבת מקרוב אחר פרטי הפעולה שבה חוסל בן לאדן. היא גילתה הבנה ל"מורכבות הפעולה" האמריקנית ולקושי לעצור אותו חי. כלום ניתן לדמיין הצהרה דומה בתגובה לפעולת חיסול ישראלית?
שוב לא פספסו את הזדמנות לטעות
אירועי השבוע אינם בהכרח שליליים מבחינת ישראל, כי הרי הפלשתינים, כהרגלם, אינם מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות. אבו מאזן בחר להתפייס עם חמאס כדי להפגין לעולם חזית מאוחדת לקראת ההכרה המיוחלת, מבחינתו, במדינת פלשתין באו"ם בספטמבר. אלא שלא רק ישראל רואה בחמאס ארגון טרור, גם וושינגטון, פאריס ולונדון. אבו מאזן נתן לאותן בירות את כל הסיבות שבעולם שלא להצטרף למדינות שעתידות לעשות כן.
הסכם הפיוס גם מחייב הרכבת ממשלה פלשתינית חדשה. זה אומר ויתור פלשתיני על ראש הממשלה סלאם פיאד. דמות מרכזית בשינוי התדמית הפלשתינית, שזוקף לזכותו את בניית המוסדות הפלשתיניים הדמוקרטיים.
גם גינוי חמאס לחיסול בן לאדן לא מזיק: אבו מאזן יבקש גם מאובאמה להכיר במדינה הפלשתינית, כשהוא מביא לו כנדוניה את חמאס. לפי חילוקי הדעות שהתגלעו כבר אתמול בקהיר, ייתכן כי הסכם הפיוס הפנים-פלשתיני לא ישרוד עד ספטמבר. זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לאבו מאזן. לא בטוח שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לישראל.