פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אחרי 50 שנה: בוגרי הפנימייה הצבאית שבו לביקור

      49 שנים חלפו מאז עזבו בוגרי מחזור ח', ביניהם השר מתן וילנאי והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, את הפנימייה הצבאית בחיפה. היום הם משחזרים: "השנים המעצבות בחיינו הבוגרים"

      אחרי 50 שנה: בוגרי הפנימייה הצבאית שבו לביקור

      (צילום: אבישי גולן, עריכה: אמיר קוטיגרו, קריינות: אביב אברמוביץ')

      הם היו 27 שוחרים שסיימו את מחזור ח' של הפנימייה הצבאית בחיפה, בשנת 1962. למרות השנים הרבות שחלפו מאז סיימו את לימודיהם בפנימייה, נותרו בקשר ונוהגים להיפגש עד היום אחת לחודש וחצי-חודשיים. לאורך השנים שחלפו, נהרגו שישה מחבריהם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, ושניים נוספים מצאו את מותם בנסיבות אחרות. בוגרי מחזור ח', בהם השר להגנת העורף, מתן וילנאי והרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (במיל') אמנון ליפקין-שחק, ערכו בצהריים ביקור נוסטלגי בפנימייה בה לא ביקרו שנים רבות. את הביקור החלו בחדר ההנצחה לבוגרים שנפלו חללים במערכות השונות.

      "חלק מהזיכרונות זה גם הטרטורים שהיו מנת חלקנו. אבל השנים שהיינו פה היו שנים מעצבות מבחינת חיינו הבוגרים, וגם מבחינה חברתית. עובדה שהגענו לפה כשהיינו ילדים וגם לאחר הרבה שנים יש לנו את ה'ביחד' שהוא נבנה במידה גדולה מאוד בשלוש השנים האלה", סיפר ליפקין-שחק. "אני חושב שכולנו במידה רבה הושפענו מכל מה שעשינו, לא רק בשירות הצבאי אלא גם בכל מה שעשינו אחר כך, גם כחברים וגם כאנשים פרטיים, ממה שלקחנו איתנו מהפנימייה. אלו שהיו מעלינו בפנימייה, חלק מתהליך הבגרות שלהם היה דרכנו, והם טרטרו אותנו – והיו טרטורים שהיום לא היו עומדים בחוקי הצבא, אבל היו אז חלק מההוויה והם נצרבו אצלנו כחוויות. אלה לא דברים שרצינו לשכוח".

      הרמטכ"ל לשעבר התייחס גם לדיבורים על פירוק הפנימייה ואמר כי "כיום יש מקום לאקדמיה צבאית אך גם לפנימייה צבאית. היו מחשבות לפרק את הפנימייה, אבל אני חושב שגם מבחינת הצבא וגם מבחינת מה שהיא מעניקה לבוגרים, מדובר בדבר חשוב שצריך לשמר. הפנימיה תרמה לא מעט לצבא, ונכון לשמר זאת ולא במקום אקדמיה צבאית".

      השר וינלאי: "הייתי חוזר להיות שוחר בפנימייה"

      השר מתן וילנאי השתומם להיווכח שחדר האוכל כיום נותר בדיוק כשהיה בתקופתו. "החבר'ה שסביבי כעת, רובם בלי שיערות, או שיערות שיבה, הם הזיכרון הכי טוב שיש לי מהפנימייה", אמר. כשחלף ליד הצריף בו התגורר הוא שיחזר: הנה הצריף הראשון שבו גרתי, לא השתנה בו כלום. זה אותו הצריף בדיוק. הייתי חוזר לחיים של שוחר בפנימייה רק בגלל האנשים כי זה הדבר הכי חזק. תראה את חבריי, קשישים, שסיימו ב-1962 את הפנימייה. מאז אנחנו נפגשים פעם בחודש, וזה דבר מדהים". לדבריו, "אני לא זוקף את הקריירה הקרבית שלי לפנימייה. היא הייתה פרק חשוב, מאלף, אך את הקריירה האישית שלי אני זוקף למתן וילנאי, עם היתרונות ועם המגבלות".

      "יש לי הרבה חוויות מהפנימייה. היא הייתה אחת החוויות הגדולות בחיי. אני התחלתי כחיפאי את לימודיי בבית הספר הריאלי בעיר, ונשאתי עיניי לפנימייה כבר מסוף בית ספר עממי", סיפר בוגר המחזור, איתן גלזר בשיחה עם וואלה! חדשות. "הפנימייה עזרה לי גם מבחינה אישית וגם מבחינת בגרותי והגעה לעצמאות. ספגתי כאן הרבה מאוד ערכים שליוו אותי גם בהמשך. את דרכי המשכתי במערכת הביטחון. אני כיום גמלאי של השב"כ, כל החינוך לצבאיות ולביטחון, וכן תרומה למדינה, אלה דברים שספגנו פה". לדבריו, "לא איבדתי את נעוריי בגיל 15. אני חושב שהיינו גם נערים וגם בוגרים בהשוואה לתלמידי הריאלי 'האזרחים'. היו לנו נעורים מאוד מאושרים, היו פה חיי חברה יוצאים מהכלל".

      (עדכון ראשון: 21:15, 04.05.11)