יום העצמאות מסמל את תקומת העם היהודי בארץ ישראל. לאחר אלפיים שנות גלות, היהודים שבו למולדתם ההיסטורית. אבל כאן בארץ במקום בו זכינו להיות עם חופשי בארצנו, אנו לא מהססים לדכא קבוצה אחרת החיה בתוכנו, והכוונה דווקא לבעלי החיים במדינת היהודים.
בחודש שבין פסח לל"ג בעומר, צריכת הבשר בישראל גדלה ב-60% בממוצע. המשמעות של יותר ביקוש לבשר היא, כמובן, יותר ייצור, כלומר, יותר בעלי חיים "מיוצרים" עבור תעשיית הבשר, כאשר גזר דין מוות תלוי מעל ראשם, ובסופו של דבר כמובן מעונים ונרצחים. החיים של כולם, ללא יוצא מן הכלל, עוברים בתנאי מאסר. האם זה מה שאנחנו מנסים לקשור עם העצמאות שלנו?
רבות כבר נאמר על "תרבות המנגל" הישראלית, לרוב בהקשר של זיהום הסביבה והמטרד הציבורי. הפגיעה בבעלי החיים, שמשלמים את המחיר הקשה ביותר כמעט נשכחת אבל גם אם לא נודה בזה, עובדה היא שישראלים רבים בוחרים לחגוג את החירות שלהם, על ידי נטילת חירותם וחייהם של אחרים. אולי זה מה שאנחנו מתמחים בו לזעוק כנגד כל עוולה שנדמה לנו שמכוונת נגדנו, אבל להתעקש לעצום עיניים כשאנחנו גורמים עוולות לבעלי חיים?
זה אולי נחמד להיתקל בצפון הארץ בעדר פרות הזוכה להלך חופשי אבל אלה ממש לא התנאים בהם חיו הפרות המגיעות בסופו של דבר לסופרמרקטים. חלק קטן מהעדרים בתעשיית הבשר אמנם זוכים לחיות במרעה במשך מספר חודשים, אבל בחודשים האחרונים לפני השחיטה מועברים העגלים למפטמה, ללא יוצא מן הכלל. במפטמה הם מואבסים במזון מזיק, רגליהם נפגעות, ובנוסף לכך הם סובלים מהשלכות אחרות של חיים במשק מתועש.
עגלי חלב (שנקראים כך משום שהם "תוצרי-לוואי" של תעשיית החלב, בהן הפרות מוכנסות להריון בשיטתיות כדי שלא יפסיקו לייצר חלב) נכלאים בתא זעיר למשך כל חייהם. כדי שבשרם יהיה רך ולבן, הם מולעטים במזון דל בברזל. בניסיון להחזיר לעצמו מעט ברזל, העגלים מלקקים את ברגי המתכת של כלובם ומנסים אף ללקק את הפרשותיהם. אין ביכולתם להסתובב, להתמתח, לרבוץ או ללקק את עצמם. כך נמנע מהם להפעיל את שריריהם ובשרם נשאר רך. בתא שורר חום רב, הגורם לעגלים הזעה וצימאון תמידיים, אך מים מונעים מהם על מנת שייאלצו ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית.
אך הכליאה של בעלי החיים בין סורגי עץ ומתכת, היא כאין וכאפס לעומת הכליאה שלהם בתוך הגוף שלהם עצמם. הברירה המלאכותית יצרה פרות ועגלים הנוטים לצבור משקל רב במהירות. עובדה זו, בנוסף על הפיטום בתעשיית הבשר, מביאה ליצירת עומס קיצוני על השלד ועל איברים אחרים. בני-בקר רבים סובלים מצליעה. הצליעה נובעת ממשקל הגוף העצום ומדלקת בפרסות, המתפתחת כתוצאה מהתזונה הלקויה.
אפרוחים בתעשיית הבשר משלמים מחיר כבד בעקבות עיוות מבנה גופם לצורך "ייצור" מרבי של חלקים בעלי ערך כלכלי גבוה, ובשל ניוון החלקים ה"זולים". הם קורסים תחת משקל גופם, שכן השלד שלהם, שנותר קטן, אינו מסוגל לשאת את נפח השרירים העצום. משקל החזה מושך אותם קדימה ומקשה עליהם ללכת, ורגליהם הופכות למוקד של פצעים ומחלות, כגון סיבוב הרגליים בזווית לא טבעית ועיוות מבנה הרגל. רבים מהאפרוחים סובלים מכאבים ומנכות חמורים עד כדי כך, שהם מתקשים להגיע לכלי המזון והשתייה שלהם.
את העצמאות של מדינת ישראל ניתן לחגוג בהרבה דרכים לא פוגעניות והרבה יותר בריאותיות. מי שבכול זאת רוצה לדבוק בתרבות המנגל, ישנם מוצרים מקבילי בשר, שאפשר לאכול בלי לפגוע באף אחד וגם לא בעצמינו - לטרשת עורקים אין שום קשר למקבילי בשר. רבים אמנם ירימו גבה מול האפשרות של שיפודים מהצומח, אבל זה בטח עדיף על פני פגיעה בסובבים אותנו.
כיוון שהטעם של שיפודים ממילא תלוי במרינדה ובתבלינים שתבחרו להוסיף, בהחלט ניתן לצלות על המנגל טופו במרינדה, שסופח טעמים בצורה מושלמת וטעמו תלוי לחלוטין בצורת ההכנה שלו, או סייטן, שעשוי מחלבון חיטה ונחשב מזה אלפי שנים מוצר מקביל מושלם לבשר. אף פעם לא מזיק להוסיף לשיפוד גם עגבניות שרי, חצילים, בצל ופטריות כדי להעשיר את הטעם ולגרום למנגל הבשרי להחוויר ומה יותר ישראלי מחומוס בצד?
