בשנים האחרונות מקבל יום השואה מימד חדש על רקע קריאות הולכות וגוברות ברחבי העולם לשלול את הלגיטימציה של מדינת ישראל, שלא לדבר על אלו - כמו אחמדינג'אד - הקוראים להשמדת ישראל. דברים אלו מלווים לרוב גם בניסיונות בוטים להכחשת השואה ולהטלת ספק במאורעותיה.
הגיעה העת להודות על האמת, הכחשת השואה היא צד משלים להטלת ספק בזכות קיומה של מדינת ישראל, והיא בעצם סוג מתוחכם ומודרני של האנטישמיות המסורתית.
הכחשת השואה היא, למעשה, נקודת המפתח בעומק האידיאולוגיה של שונאי ישראל בעת המודרנית, והיא משמשת ליצירת דה-לגיטימציה של מדינת ישראל שתקומתה וצידוק קיומה הם תוצאה ישירה של השואה.
לא עוד אנשים הזויים
אין זה מפתיע שאחד מבכירי חמאס בעזה, עבד אל-עזיז רנטיסי, טען שהשואה היא "זיוף ציוני המשרת את הכיבוש", וכי "הציונים היו מאחורי הפעולות של הנאצים". והגדיל לעשות מכולם אחמדינג'ד, שללא היסוס אמר בראיון לרשת הטלוויזיה האיראנית בערבית "אל-עאלם" כי "כמה מדינות אירופיות מתעקשות על כך שבמהלך מלחמת העולם השנייה שרף היטלר מיליוני יהודים וכלא אותם במחנות ריכוז. כל היסטוריון, עיתונאי או מדען המטיל בכך ספק נלקח לכלא או סובל מגינוי. למרות זאת אנו לא מקבלים טענה זו. אם נניח כי הטענה נכונה, אם האירופאים כנים, הם צריכים לתת כמה מחוזות באירופה, כמו בגרמניה, באוסטריה או בארצות אחרות, לציונים, והציונים יכולים להקים את מדינתם באירופה. הציעו להם חלק מאירופה, ואנו נתמוך בכך".
אמנם מכחישי השואה אינם זוכים עדיין ללגיטימציה נרחבת, ורוב תושבי העולם מוקיעים אותם, אבל ככל שיחלפו השנים וככל שהניצולים שעדיין חיים בינינו ילכו, בדרך הטבע, לעולמם - כך תגבר הסכנה של הכחשת השואה.
לכן דווקא היום, כשאנו מתייחדים עם זכר האסון ההיסטורי שפקד אותנו, אל לנו להתעלם מהצורך הדחוף להילחם במכחישי השואה ההולכים ומתרבים. הם אינם עוד אנשים הזויים המשמיעים טענות המצוצות מן האצבע - מדובר באנטישמים מתוחכמים המנסים לפגוע במדינת היהודים על רקע מחיקת וטשטוש ההיסטוריה.
המלחמה בהכחשת השואה היא השלב החשוב בזיכרון השואה בימינו, שכן הכחשת השואה היא לא רק תולדה של בורות והשכחה, אלא תחילתה של דרך שסופה עלול להיות מסוכן ביותר למדינת היהודים.