אף נאום לא יכול לצונאמי

אפשר להגיד, והרבה אכן אומרים דברים לחובת שר הביטחון אהוד ברק. לא סימפטי, לא נחמד, לא סחבק – כל זאת הוא אמר אפילו על עצמו. לזכותו, עם זאת, אפשר לזקוף לו יכולות ניתוח מדויקות והכנסת מטבעות לשון קולעות. לא מכבר אמר ברק כי ישראל עומדת בפני "צונאמי מדיני" בואכה חודש ספטמבר והתמיכה הבינלאומית הרחבה להכרזת העצמאות הפלסטינית, תמיכה החוצה יבשות, עמים ותרבויות. לטענת יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, מעל 100 מדינות תומכות בהגדרה העצמית של עמו, וייתכן כי עד סוף הקיץ יצטרפו עוד מספר מדינות לאומרי ה"הן" בהצבעה ההיסטורית שתתקיים באו"ם.

ברק צודק באבחנה שלו כי ישראל עומדת להישטף, מבחינה מדינית, בגל התמיכה בפלסטינים. וחרף זאת, הוא ממשיך לשבת בכורסת עור הצבי ולשמור, לדבריו, על ביטחון ישראל מבלי לנקוט בצעדי זהירות לקראת הקטסטרופה שצפה. אם נשתמש באלגוריה של שר הביטחון, ניתן לומר שרעידת האדמה כבר התרחשה אי שם במעמקי הים, והמים החלו לסגת פנימה בטרם יגיע הגל הגדול ויכה ביבשה. במקרה הזה, חוששני, ארצות הברית לא תוכל לעוצמת הגל, כמו גם כמה מהידידות שעוד נשארו לישראל בעולם המערבי. בהצבעה מעין זו, לכל מדינה קול אחד ולא זכות וטו של צד אחד על כוונת משנהו.

אלא שממשלת ישראל נוהגת כאילו רעידת האדמה המטאפורית כלל לא קרתה. בעוד שהפלסטינים מתכנסים לקראת החודש המכריע על ידי פיוס, גם אם רק על פני השטח, בין שתי התנועות המרכזיות המרכיבות את הישות הפלסטינית, בירושלים נהנים ממחזה הים שנסוג ומתעלמים מהרעמים המתקדרים במרחק. אמנם ראש הממשלה נתניהו חוזר ומבטיח להואיל בטובו ולשאת בקרוב נאום מדיני חשוב בקונגרס האמריקאי, אולם איש את תוכנו לא יודע.

ואם נשוב להגדרה של ברק – שר הביטחון משמש כאזהרת הצונאמי, וראש הממשלה סבור כי אם ינסה להפיס את לבו, הגל יעמוד מלכת. אלא שהרכבת כבר יצאה מהתחנה, ומה שנותר הוא לנסות ולצמצם נזקים ולא להיתלות בהבטחות ריקות מתוכן. עוד לא היה נאום אחד שנינשא במהלך ההיסטוריה שהצליח לבדו לעצור תנועה לאומית הזוכה לתמיכה רחבה מלהשיג את שאיפותיה. נתניהו יכול לחסוך כסף למשלם המסים ולא לצאת לוושינגטון בכדי לשאת את הנאום המתוכנן. דבריו לא יועילו.

מסמכי המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים, שפורסמו באחרונה באתר ויקיליקס, חשפו עד כמה היו הפלסטינים נכונים לפשרות בשיחות שהתנהלו עם אהוד אולמרט ועם ציפי לבני. הם הראו גם עד לאן היו מוכנים אולמרט ולבני ללכת בכדי להגיע להסדר שיביא אולי לקץ הסכסוך בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית. קווי המתאר של ההסכם ברורים לכל – חלוקה של ירושלים, הסכמה על גבולות ברורים תוך חילופי שטחים, שמירה על סידורי ביטחון ומציאת פתרון שיוסכם על ידי שני הצדדים לזכות של הפליטים הפלסטינים לשוב לבתים מהם גורשו וברחו.

תחת התעלמות חסרת אחריות, על ממשלת ישראל להתכונן "ליום שאחרי". עליה לחזר אחר פתחי מדינות העולם תוך שכנוע שאלו ישמרו על תנאי הסף של ישראל – ולא, גם אלו יישחקו. קשה להאמין ששר חוץ כמו אביגדור ליברמן הוא האדם המתאים לתפקיד, ולכן יש לנקוט בצעדים ממשיים בכדי להגיע לעמדה טובה יותר נוכח הפתרון הכפוי המסתמן ובא. באחד מהתיעודים המצמררים של הצונאמי בים ההודי בשנת 2004, נראה אדם מהלך באחד מחופי תאילנד. בצילום ממרחק נראה שהוא צועד בשטח הים שנחשף, וברקע גל הצונאמי שוצף לעברו. משהבחין כי הגל מגיע לקראתו, סובב את גבו ונחשול הענק אסף אותו למותו. בואו נקווה שהממשלה שלנו תנהג אחרת.