פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המזה"ת: טהרן קוראת לקהיר

      האם קורה משהו בין איראן למצרים?

      מצד אחד נפוצות שמועות על חידוש יחסים ומינוי שגרירים - אך אחר כך הן מוכחשות. שר החוץ המצרי החדש, אל-ערבי, מתבטא בחום על האפשרות להתקרבות בין שתי המדינות - אך עמרו מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית ומועמד בכיר לנשיאות במצרים, אומר לעיתון הצרפתי "פיגארו", בנימה של ביקורת מרומזת, שהוא מעריך ש"רוח השינוי בעולם הערבי תגיע גם לאיראן" - לא בדיוק מה שהנשיא אחמדינג'אד או האייתוללות באיראן היו רוצים לשמוע מפי אישיות מצרית חשובה.

      ברקע הדברים עומדת הערכתה של טהרן, שהיחלשותה וטעויותיה של ארה"ב במזרח התיכון יוצרות שעת כושר לקידום האינטרסים האסטרטגיים ההגמוניים שלה - ומצרים היא בהחלט יעד מועדף מבחינה זאת.

      היענותה של קהיר לחיזורים האיראניים עדיין מאופקת למדי. לראיה, גם מעבר שתי אוניות המלחמה האיראניות בתעלת סואץ היה למורת רוחם של השלטונות המצריים. אך עצם העובדה שגורמים מצריים רשמיים אינם דוחים את האיתותים האיראניים על הסף, מעידה על כשל נוסף - ומתמשך - של המדיניות האמריקנית באזור.

      אם קודם, כפי שגילו פרסומי ויקיליקס, מצרים של מובארק (ועימה רוב המדינות הערביות האחרות) עוד קיוו שארה"ב תפעל נגד איראן - הרי שלאחר המהפכה, ועקב מה שנתפס בעיני השליטים הערבים השונים כהפקרת מובארק ומשטרו על ידי ממשל אובאמה, הם נאלצים להעריך מחדש את האינטרסים החיוניים שלהם ואת הדרכים להבטיחם.

      מצרים מתלבטת

      כך הגיעו הסעודים ונסיכויות הנפט הסוניות האחרות להחלטה לשגר כוחות צבא לבחריין כדי למנוע את נפילתה בידי האיראנים ובעלי בריתם השיעים המקומיים; וכך מדינות אחרות עלולות להסיק שעליהן להסתדר דווקא עם טהרן.

      אגב, קטאר האנטי-סעודית, המחזיקה באל-ג'זירה, ששיחקה תפקיד מרכזי בהגבהת הלהבות באזור, "יצאה בחוץ" - כנראה מפני ששליטה מקווה שאם ישחק על קלף "האביב הערבי", סופות ה"אביב" הזה לא ישטפו גם אותו.

      מצרים עצמה כנראה מתלבטת בין האינטרסים הקשורים ביחסיה הכלכליים והצבאיים החשובים עם וושינגטון לבין פתיחת פרק חדש ביחסיה עם טהרן שחותרת לדחוק את מעמדה של ארה"ב באזור.

      מי שלא מתלבטת, אגב, זו טורקיה, חברה בנאט"ו ובאופן רשמי בעלת בריתה של אמריקה, שפתחה לאחרונה מעבר גבול חדש עם איראן ועוזרת לזו להיחלץ מחגורת הסנקציות המוטלות עליה.

      ברם, יש להדגיש כי גם דרכה של טהרן אינה כה סלולה כפי שהיה נדמה רק לפני רגע.

      מה שקורה אצל בעלת בריתה הסורית היכה אותה בהלם בלתי צפוי - הלם שהשלכותיו עלולות לפגוע במעמדה ובתוכניותיה לא רק באופן ישיר, אלא גם באופן עקיף מבחינת יכולתה לצייד ולכוון את פעילותם של שלוחיה, חיזבאללה וחמאס.

      אם משפחת אסד תיפול, רוב הסיכויים שעימה תתמוטט גם מערכת היחסים ההדוקה והרב-תכליתית בין שתי המדינות. אם התסריט הזה יתממש, איראן תיאלץ לחפש תחליפים - ומצרים עשויה להיות מבחינה זאת משנה חשיבות בעבורה.

      כרגע נראה שקהיר מעדיפה עדיין לשבת על הגדר לגבי הקשרים עם איראן - אך גם בעניין זה יהיו למעשיה או למחדליה של וושינגטון השפעה לא מבוטלת על השאלה אם תרד ממנה או לא; ואם כן, באיזה כיוון.

      מה שברור הוא שאם קהיר תיישר קו עם טהרן, ילכו בעקבותיה גם רבים אחרים בעולם הערבי - והן ארה"ב והן ישראל תעמודנה אז בפני מציאות חדשה ומדאיגה. הידיעה שקהיר החליטה לאפשר לחמאס לפתוח במצרים משרד משלו ממחישה את זה ביתר שאת.