הסכם הפיוס המפתיע בין הרשות הפלסטינית (פת"ח) לבין חמאס נובע מתוך חולשה ופחד וטומן בחובו הזדמנות לעיצוב מציאות חדשה באזורנו. התרסקותו של המשטר במצרים השאירה את חמאס ללא מתווך דובר ערבית. הכתף התומכת, שהייתה לפעמים קפוצה וקשוחה, שלא איפשרה הברחות וצמצמה את חופש הפעולה בסיני, נעלמה ונאלמה. המשטר שנתן לחמאס במה בעולם הערבי ואפשר לבכיריו לתפור חליפות ולטייל בבירות העולם, עסוק היום בעצמו וחמאס, שהצטייר לעיתים כאיום איסלמי קיצוני, הפך למטרד בלתי נסבל בדרך למיסוד דרך חיים חדשה במצרים. החמאס העזתי הבין כי בעימות בלתי נמנע עם ישראל לא יקבל סיוע משום גורם באזור, החמאס המדיני, זה היושב בסוריה, הבין כי חופש הפעולה שלו מוגבל וגם הוא מהווה מטרד בלתי נסבל בסוריה העסוקה כיום בצרות משלה.
ישראל יכולה להרוויח בכל מקרה
הרשות הפלסטינית מצידה, שהיתה קרובה מאי פעם להכרה בינלאומית, הבינה כי האישור הצפוי להכרה בה כמדינה פלסטינית לא יחזיק מים בעידן של פילוג בין יו"ש לעזה וכי הם לא יצליחו לממש את הציפיות מהם. אבו מאזן וחבריו להנהגת הרשות הפלסטינית יודעים היטב כי תמיכת העולם המערבי בכלל והערבי בפרט בהקמת מדינה פלסטינית לא נובעת מתוך דאגה לעם הפלסטיני, אלא מתוך רצון לנקז את לחצי האיסלם הקיצוני לפיסת קרקע קטנה במזרח התיכון.
לכן, רגע לפני שהם נכשלים, כל אחד מהם לחוד ושניהם יחד, ומאכזבים את העולם המערבי בכלל והעולם הערבי בפרט, החליטו שני הניצים הנתונים במצוקה למצוא דרך בה יצטיירו כרודפי פיוס ויגרמו לישראל לסגת מההסכמה לזרז את המו"מ עם הרשות ולהטיל עליה את האשמה על אי הגעה להסכם. התרגיל המצחין הזה יכול להצליח אם נשחק לידי אלה המנסים להכשיר מגרש משחקים חדש ונסרב להשתתף בו.
אך יש גם אפשרות אחרת. ישראל צריכה לנצל את התהפוכות וחולשת המשטרים בסביבתנו ולהודיע כי היא מקבלת בברכה את הפיוס הפנים פלסטיני ומוכנה לנהל מו"מ מזורז בדרך להקמת מדינה פלסטינית. התוצאה הצפויה תהיה אחת משלוש, או שהתהליך יצליח והרשות תחזור לשלוט בעזה ותיצור עתיד ראוי יותר לפלסטינים, או שחמאס ישתלט על הגדה ואז הוא יצטרך להחליט האם פניו לקיום ההסכם או למלחמה, או שהפיוס בין חמאס לרשות לא יחזיק מעמד והמציאות העכשווית תשמר. בכל אחת מהאפשרויות נצא עם רווח כלשהו הסכם בר קימא, אויב בגבולות ברורים, או הכרה בינלאומית בכך שבאמת אין עם מי לדבר ואין על מי לסמוך.