לפני פחות משנה שוחרר לאוויר הרשת השיר "Whip My Hair", הסינגל הראשון של ילדה קטנה בשם וילו סמית', בתם של כוכבי הקולנוע ויל סמית' וג'יידה פינקט סמית'. עם יותר מ?9 מיליון צפיות ביו?טיוב, הסינגל הגיע למקום ה?11 במצעד הבילבורד האמריקני וציין את פריצתה של כוכבת פופ חדשה, בת 9 בלבד. הסינגל סחף מיליוני מאזינים ברחבי העולם והביקורות התחלקו לכאלה שהיללו ושיבחו, ואחרים שהתוודו שהשיר אכן עשה להם חשק להניף את השיער - עם הראש ישר אל תוך הקיר הקרוב. כך או כך, עם הצלחה קשה להתווכח. אבל דבר נוסף וחשוב יותר קרה בעקבות יציאת הסינגל, והוא הפניית זרקור לשינוי המהותי המתרחש בדרכם של ילדי פלא לתהילה - בעקבות השתרשות היו?טיוב, הפייסבוק והטוויטר - ולעובדה שאנחנו מוצפים היום בילדים, עוללים ממש, שמאיימים להפוך לכוכבי ענק.
ילדי פלא היו חלק מתעשיית המוסיקה, הקולנוע והטלוויזיה במשך עשורים - מהילד החמוד ששיחק לצידו של צ'רלי צ'פלין בקלאסיקה הקולנועית "הילד" בתחילת שנות ה?20 של המאה הקודמת; דרך שירלי טמפל, ג'ודי גרלנד ואליזבת טיילור שקישטו את מסך הכסף בנוכחותן הילדותית והתמימה בשנות ה?30 וה?40; מולי רינגוולד, קורי היים, קורי פלדמן, דרו ברימור ושאר חבריהם למועדון ארוחת הבוקר של כוכבי הוליווד הצעירים של שנות ה?80; וכלה בבריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, לינדזי לוהן, אנה פקווין ומקולי קלקין, שרובם חתמו את העשור האחרון של המאה ה?20 בשערוריות אלכוהול וסמים זמן די קצר לאחר פריצתם לתודעה הציבורית. אולם הופעתו של יו?טיוב ב?2005 טרף את הקלפים, וכעת הם מחולקים מחדש. אם עד לפני כמה שנים ילדי פלא התפרסמו בעיקר בהופעות חיות בטלוויזיה, השתתפות בתוכניות המוסיקה של MTV (למשל התוכנית "TRL", שחשפה את הזמרת אבריל לאבין לעולם בגיל 17), תוכניות גילוי כישרונות או ריאליטי כגון "אמריקן איידול", ערוץ וולט דיסני האמריקני (ע"ע בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה וג'סטין טימברלייק), או תוכניות כמו "High School Musical" שממנה יצאו הילדים?כוכבים ונסה הדג'נס וזאק אפרון, הרי היום מספיק לבקש מאמא שתצלם אתכם במצלמת הווידיאו הביתית, להעלות את הסרטון ליו?טיוב או לפייסבוק ולקוות שאיזה צייד כישרונות או מנחה טוק?שואו יגלה אתכם. משם הדרך לתהילת עולם ומיליונים בבנק קצרה. אה, וצריך גם קצת כישרון. כן, מישהו אמר ג'סטין ביבר?
אבל זה לא רק הביבר, שהפך לסמל השינוי שעוברת תרבות הפופ של ימינו בעקבות מהפכת האינטרנט. תאהבו אותו או לא, עם יותר מ?520 מיליון צפיות ביו?טיוב, ולמרות (ואולי בגלל?) התספורת המגוחכת, המבט המטופש בעיניים וצעדי הריקוד המופרכים, הביבס הוא כרגע הכוכב הכי גדול ביקום, כשהוא רק בן 17, וסלל את הדרך לכוכבי אינסטנט עוללים נוספים.
לאחר יציאת הסינגל של סמית' וההתפוצצות הקוסמית בחלל האינטרנטי שליוותה אותו, חתמה התינוקת בלייבל ההיפ הופ הנחשב של מפיק העל ג'יי.זי, וכעת העולם מחכה בנשימה עצורה לאלבום הבכורה שלה, שאמור לצאת בשנה הבאה, כאשר הילדונת תהיה בת 11. בינתיים היא מקדמת את ענייניה בכל טוק?שואו אפשרי, ואפשר לראות אותה יושבת אצל אלן דג'נרס (זמין ביו?טיוב הקרוב לשולחן העבודה שלכם), מנחת הטוק?שואו הפופולרי "אלן". סמית' מתראיינת כמו שועלת טלוויזיה ותיקה: חמושה בסטיילינג מעורר קנאה היא יושבת בכורסת המרואיין על הסט, רגליה מתנדנדות כמה סנטימטרים טובים מעל הרצפה, עונה על כל שאלה בלי להתבלבל ("כמה זמן את כבר שרה?", "כל חיי בערך", שזה לא הרבה בהתחשב בעובדה שחייה התחילו לא מזמן), ומיטיבה להסוות בדיפלומטיות ראויה לציון את הבעת ה?WTF שלה נוכח המתנה שדג'נרס נותנת לה: תומך לצוואר בצבע תכלת, מקושט בנצנצים ומעוטר בפרצופה של אלן עצמה, למקרה שסמית' הקטנה תניף את שערה פעם אחת יותר מדי.
אז אולי דרכה המטאורית של סמית' לתהילה קלה יותר משום שהיא מגיעה מבית שזוהר מאבק כוכבים וינקה את הזוהר ההוליוודי עם חלב אמה. היא החלה את קריירת המשחק שלה בגיל 9 בסרט "אני, אגדה", שבו שיחקה לצד אביה ויל סמית' (נפוטיזם זה שם המשחק אחרי הכל), אבל עדיין לא ניתן להתכחש לכישרון העצום הטמון בגוף הצנום שלה. הבאזז שיצר הסינגל שלה עם דליפתו לרשת מיצב אותה סופית ככוכבת ילדים ענקית בפני עצמה.
הצ'אנס של גרייסון צ'אנס
בחזרה לדג'נרס. הקומיקאית לשעבר מאיימת להפוך לאופרה וינפרי הבאה (ואולי עכשיו זה עוד יקרה, עם ירידתה משידור של התוכנית הפופולרית של וינפרי), והטוק?שואו שלה "אלן" הפכה לתוכנית ראיונות עטורת פרסים עם רייטינג מפלצתי, שבה כל פרק נצפה על ידי יותר מ?2 מיליון אנשים ברחבי ארה"ב. דג'נרס, כמו רבים אחרים בעולם השעשועים, כבר מזמן למדה את הטריק, ובכל יום היא וחברי הצוות חורשים את האינטרנט, בעיקר את יו?טיוב והרשתות החברתיות, בחיפוש אחר הדבר הגדול הבא. באפריל 2010 היא מצאה את גרייסון מייקל צ'אנס בן ה?13. צ'אנס, ילדון חמוד מאוקלהומה שדומה באופן מבהיל לג'סטין ביבר (אביו הרוחני כנראה), השתתף בפסטיבל מוסיקה שנערך בעירו לתלמידי כיתות ו', ובו הוא ליווה את עצמו בפסנתר וביצע גירסה אקוסטית שקטה ללהיט "פפראצי" של ליידי גאגא. הסרטון צולם במצלמת וידיאו חובבנית ומתעד את גרייסון הצעיר מבצע בפאתוס שלא היה מבייש דיוות כמו ויטני יוסטון וכריסטינה אגילרה את הלהיט הפופי של גאגא. מאחוריו מצולמות בנות שכבתו, שעל פניהן הבעה שנעה בין תדהמה מוחלטת לשעמום מפוהק, וילדה שנראית כאילו היא מתה שמישהו יבצע קאבר לשיר של Elbow, או משהו איכותי אחר.
גרייסון המוכשר למד פסנתר במשך שלוש שנים, אולם מעולם לא נכח באף שיעור לפיתוח קול. המשפחה הגאה מיהרה לפרסם את הסרטון ביו?טיוב, ואז קרה הקסם. דג'נרס ראתה את הסרטון, התלהבה ופנתה לצ'אנס עם הזמנה להופיע בתוכנית שלה. הטלפון מהמפיקים תפס אותו בעיצומו של שיעור מתמטיקה בבית ספר. באותו יום ארזו עצמם גרייסון ואמו וטסו ללוס אנג'לס. יומיים אחר כך הוא כבר היה באולפן, מול המצלמות. צ'אנס ביצע את "פפראצי", הלהיט שהזניק אותו למעמד של סנסציית אינטרנט, ענה על שאלותיה של דג'נרס בחמידות אין קץ השמורה רק לילדים (ולנטלי פורטמן) והקסים את הקהל. דג'נרס מצידה הפתיעה את הילדון ואירגנה לו שיחת טלפון מפתיעה עם אלילתו, הגברת גאגא, שגם היא ידועה כמקדמת ילדים שמצדיעים לה בקאברים לשיריה, אבל לזה נחזור מאוחר יותר. בתוך שעות ספורות מסיום שידור התוכנית עלתה כמות הצפיות בסרטון של צ'אנס ביו?טיוב לעשרות אלפים, ובהמשך נסקה עד ליותר מ?2 מיליון. כוכב חדש נולד.
דג'נרס מזהה תרנגולת שמטילה ביצי זהב כשהיא יושבת לה באולפן ושרה. היא מיהרה להקים לייבל משלה, והחתימה את גרייסון לאמן הראשון תחת ייצוגה. בינתיים צ'אנס הפך לכוכב?על ולאליל בנות עד גיל 14. בתוך פחות מחודש לאחר שהופיע לראשונה בטוק?שואו של אלן, הוקמו על שמו עמודי פייסבוק, אתר מעריצים רשמי, אינספור אתרי מעריצים לא רשמיים וערוץ יו?טיוב אישי. במקביל הוא פתח לעצמו חשבון טוויטר, עמוד מייספייס וכעת הוא עסוק בלפתח שאיפות להופיע בתוכנית הטלוויזיה "glee". מבחינה חוקית הוא אולי לא יכול לשתות אלכוהול, אבל אל התוכנית של אלן הוא הוזמן פעם נוספת, הפעם במטרה לבצע שירים מקוריים שלו.
אבל לא הכל ורוד בעולמו של הקטין מאוקלהומה. ההד התקשורתי העצום שלו זכה לאחר הופעתו בתוכנית של אלן, כשכבר הוכתר כג'סטין ביבר הבא, והמהירות הפנומנלית - אפילו בעידן הנוכחי - שבה פרץ לתודעה הציבורית, ביצועיו הקליטים וסרטונים ביתיים נוספים שהעלה ליו?טיוב המצולמים באופן מקצועי ביותר, הניעו כמה מומחים בתעשיית הבידור האמריקנית לחשוד שמדובר באסטרטגיה שיווקית אגרסיבית שתוכננה מראש, ועל כך רובם זעקו ש"זה לא פייר!". כך או כך, העובדה היא שמעולם לא היתה הזדמנות טובה יותר לאנשים להשיג את 15 דקות התהילה שלהם כמו היום. עובדה זו משנה את פני תעשיית המוסיקה ואת פני התרבות הפופולרית כולה: ה"מנצח" הוא לא בעל הכישרון הגדול ביותר, אלא זה שיודע להפיץ אותו טוב יותר.
ליידי גאגא מכה שנית
בחזרה לליידי גאגא. כסנסציית יו?טיוב וטוויטר (גאגא הוכתרה לא מזמן כמלכת הטוויטר, כאשר מספר העוקבים אחריה עבר את מספר העוקבים אחרי בריטני ספירס, ששלטה עד אז במקום הראשון) בפני עצמה, גאגא יודעת כמה כוח טמון במדיה הזאת. בפברואר השנה צפתה במקרה הליידי בסרטון של ילדה קנדית בת 10 בשם מריה ארגון שביצעה קאבר מושלם לסינגל החדש שלה, "Born This Way". גאגא התרגשה מהביצוע וחיברה את הלינק לחשבון הטוויטר שלה, שאחריו עוקבים יותר מ?5 מיליון גולשים. בתוך שישה ימים הסרטון של ארגון ביו?טיוב הגיע ליותר מ?28 מיליון צפיות. ארגון, שאחותה העלתה את הסרטון לערוץ היו?טיוב שלה כדי להתגאות באחותה הקטנה והמוכשרת, הוזמנה לתוכנית רדיו קנדית לדבר על כישוריה המוסיקליים. בעודה מתראיינת, הופסקה על ידי שיחת טלפון מפתיעה שהגיעה לאולפן. על הקו - ליידי גאגא בכבודה ובעצמה, שהחמיאה לילדה ההמומה על הקאבר המקסים והזמינה אותה לבצע איתה את השיר בדואט משותף בהופעתה הקרובה בקנדה. בתגובה פרצה ארגון בבכי. היא בת 10, אחרי הכל. לא הרבה זמן אחר כך, חלומו של כל מעריץ של ליידי גאגא התגשם עבור הילדה הקנדית, שעלתה לבמה בעיצומה של ההופעה, התיישבה על רגליה של אלילת הפופ, וביצעה איתה את הלהיט בדואט מושלם, כאשר ארגון מנגנת בפסנתר, וליידי גאגא מתפעלת את הפדלים. מיותר לציין שגם הסרטון של הביצוע הזה צבר מיליוני צפיות ברשת. גם הפעם אלן דג'נרס לא פיספסה הזדמנות לארח ילד פלא, והזמינה את מריה להופיע בתוכניתה. עדיין מוקדם לציין אם גם זו תחילתה של כוכבנות מפתיעה, אבל בואו נגיד שהעתיד המקצועי של מריה בת ה?10 בהחלט נראה ורוד.
אתמול היה חמישי, מחר פריידיי
האינטרנט בהחלט עוזר לקריירה של כל אמן מתחיל, בעיקר משום שכיום מוסיקה הרבה יותר נגישה וקלה להשגה. כל שיר, אלבום או סרט שמתחשק לכם להשיג, לצפות או להאזין לו, נמצא במרחק הקלקה אחת בגוגל, יו?טיוב או במיליוני אתרי הורדה חינמיים אחרים. יש הטוענים שילדי הפלא של העבר מוכשרים יותר מסנסציות האינטרנט של היום, משום שהם היו צריכים לעבוד קשה יותר כדי לזכות בהכרה ובפרסום, ויש שיטענו שביבר, צ'אנס או סמית' מוכשרים לא פחות, ופשוט נולדו לתוך מציאות טכנולוגית אחרת. אבל יש גם צדדים נעימים פחות לתופעת הילדים כוכבי האינסטנט ברשת, והם מגולמים בילדה אחת, או יותר נכון בכמה שנראות בדיוק כמוה - רבקה בלאק. זהירות! צפייה בקליפ היו?טיובי של "Friday" בביצועה של רבקה בלאק עלולה להוריד את רמת האיי.קיו בצורה דרסטית. האזהרה הזו לא מופיעה בתחילת הקליפ של השיר, או בתחילת כל קליפ אחר מבית היוצר של חברת ההפקות ARK Music Factory שהפיקה את הסרטון המגוחך הזה, וחבל שכך. ARK מתמחה בהפצת קליפים ויראליים ברשת, בצורה כזו שבאמת אפשר להידבק במחלה סופנית בעת הצפייה. המוסיקה והקליפים היוצאים מבית היוצר של החברה הם שטאנץ חסר כישרון של לחן גרוע ומילים מבישות. אם הייתם שואלים את יהורם גאון, הוא היה אומר שמדובר במקבילה האמריקנית למוסיקה המזרחית שלנו. "מבלים, מבלים, מבלים, כיף, כיף, כיף, אתמול היה יום חמישי, היום יום שישי, מחר שבת. יושבים במושב הקדמי, יושבים במושב האחורי, אני צריכה להחליט באיזה מושב אני רוצה לשבת", ואלה רק חלק מהפנינים של השיר "פריידיי". עד שבלאק בת ה?13 תחליט איפה היא רוצה לשבת, החליטו מיליונים שהם שונאים את השיר. הקליפ הגיע ליותר מ?110 מיליון צפיות ביו?טיוב, אבל רובן המוחץ של התגובות אליו היו קוטלות ולא מפרגנות בעליל. אולי הנוער לא עד כדי כך מטומטם אחרי הכל. השורה התחתונה היא שב?ARK עלו מהר על העובדה שילדי אינטרנט מזמרים מיתרגמים לכסף, ומיהרו לפתוח בית חרושת לכאלה, ויש להניח שהם גובים סכומים יפים מהילדים על כתיבת השיר, צילום הקליפ ושיווקו. זוהי דוגמה קלאסית לכך שהיעדר כישרון לא מהווה מכשלה בדרך לתהילה קצרת ימים ולהרבה כסף.
דבר האקדמיה: מתבגרים טרם זמנם
אז למה באמת אנו מוצפים בעוללי אינטרנט מפורסמים? מוכשרים (או לא מוכשרים) ככל שיהיו, לא ניתן להכחיש שמדובר בתופעה כלל עולמית של כוכבי?על, שגילם נע בין 9 ל?17 מקסימום, שהתחילו את דרכם ברשת והשתלטו על חיינו. ד"ר דליה לירן אלפר, דיקנית הסטודנטים בחוג לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל, מסבירה: "תופעת ההערצה בעולם השואו ביזנס היא תופעה ותיקה שעונה על כמה צרכים בסיסיים בעולמו של כל מתבגר. שאלות של חיפוש זהות בגיל ההתבגרות, כגון מי אני ומה אני, הן המניעות את גיבוש הזהות האישית של המתבגר, וההערצה של מישהו שהוא בלתי מושג אך עדיין משמש מודל לחיקוי, היא מאוד טבעית. פה משתלב עקרון הקהילתיות - היכולת להיות חלק מקבוצה שמעריצה אליל מסוים נותנת תחושה מאוד גדולה של שייכות. פעם היו אוספים בולים, אחר כך אספו פוסטרים וחתימות והיום מתקשרים עם הכוכב בטוויטר ועושים לו לייק בפייסבוק. זה על אותו עיקרון, פשוט המדיום השתנה".
למה יש ירידה דרסטית בגיל המעריצים ובגיל הנערצים?
"ההתבגרות המנטלית של הילדים בימינו מאוד מהירה. הילדים חשופים לתכנים שאינם מתאימים לגילם בטלוויזיה ובאינטרנט, תכנים שלפני 20 שנה הם היו נחשפים אליהם בגיל הרבה יותר מבוגר, וזה משפיע על ההתבגרות הרגשית שלהם. היום מקובל לחשוב שיש חיבור בין גוף לנפש, ועל כן גם ההתפתחות הפיזיולוגית מושפעת. ילדות בנות 12 נראות ומתנהגות כמו נערות בנות 16, ויותר קרובות במנטליות שלהן לגיל הזה, מאשר ילדות בנות 9 למשל. כל זה מחוזק על ידי תעשיות אחרות, כגון תעשיית האופנה - הן נראות כמו נשים קטנות וחשוב להן להתבגר נורא מהר. ילדים היום מאבדים את סממני הילדות בגיל הרבה יותר מוקדם מבעבר. טרום עידן הטלוויזיה ההורים היו יכולים לשלוט על התכנים שאליהם ילדיהם נחשפו. כאשר הטלוויזיה הפכה לנפוצה בכל בית המצב הזה השתנה, ועל אחת כמה וכמה היום, בעידן האינטרנט. הילדים נחשפים להארד קור של עולם המבוגרים, ללא הדרגתיות, ללא סינון. החשיפה הזו מכרסמת בתמימות הילדותית, וילדים מתבגרים טרם זמנם. בגלל שגיל המעריצים יורד, יורד בהתאמה גם גיל הכוכבים: התעשייה רוצה לתת להם את מה שהם הכי יזדהו איתו, משום שדורות הילדים בעשורים האחרונים התגלו ככוח צרכני חזק ביותר, והתקשורת, עולם הפרסום והשיווק ועולם האופנה משתפים עם זה פעולה. תהליכים כלכליים, תרבותיים וליברליים שהתרחשו אי אז בסוף שנות ה?50 ובשנות ה?60 איפשרו לכולם לקנות ולצרוך, והקבוצה שהכי התחברה לזה היתה קבוצת הנוער. בנוסף, לילדים של היום יש יותר כסף מפעם, כי המצב הכלכלי של הוריהם השתפר. חלק מכוחם נובע מהעובדה שההורים של היום עובדים הרבה שעות ואין להם זמן להקדיש לילדים, אז כדי להשקיט את המצפון הם קונים להם דברים.
"בד בבד, החברה המודרנית חווה מה שנקרא 'חזרה אל ימי התום'. החברה שלנו מאוד צינית, תועלתנית ומתועשת ואנחנו כבר לא מאמינים בשום דבר, כך שאנו נמשכים אוטומטית לכל דבר שמסמל בעינינו תום ותמימות - למשל ילד. איפשהו בתת?מודע שלנו אנחנו רוצים להאמין שאי שם, מאחורי הקשת בענן, יש אמת. ילדים הם נחשקים יותר בעינינו כי הם מסמלים אמת ותום אמיתי".
אבל רוב הילדים האלה נראים כמו מבוגרים קטנים.
"אמנם הילדים האלה נדחפים על ידי תעשיית המוסיקה, אנשים מקצועיים ומתוחכמים שמשווקים אותם בשיטות יחצניות מתוחכמות, אבל זה מצליח כי הם מזהים את הצורך של החברה למצוא משהו אמיתי מתחת לכל הזיוף. אף אחד לא יכול לעמוד מול חיוך של ילד, גם אם הוא מעוטר בגשר לשיניים והילד עצמו לבוש ומתנהג כמו מבוגר. אפילו ג'סטין ביבר, למרות שהוא משווק כמו מבוגר, עם הבלורית המתנפנפת (שורות אלה נכתבו לפני שהביבס החליט להיפטר מהפוני; ס"א), נראה לנו עדיין כמו ילד, ואנחנו מוקסמים מהתום שלו".
מדוע התופעה צוברת תאוצה כה גדולה?
"יש כמה סיבות לכך, והעיקרית שבהן נובעת מכך שמבחינה טכנולוגית תהליכים קורים בצורה הרבה יותר מהירה מבעבר. דרך יו?טיוב, טוויטר, פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות קל מאוד לדחוף במהירות את תופעת הכוכבות. הקצב הוא חסר תקדים. בעבר לקח הרבה יותר זמן לבנות כוכב. למשל ביבר - לא ייאמן שהוא בתמונה רק שנתיים. המהירות הזו היא תלוית טכנולוגיה בעיקרה - הפצת דימויים מהירה. בנוסף, אנחנו חיים בעידן אינטראקטיבי: היום אפשר להגיב ולצייץ ולהעביר את המסר הלאה בשניות. אם בעבר חיכינו שתקליטים יגיעו אלינו מחו"ל או חיכינו לראות את הקליפ של הזמר האהוב עלינו ב?MTV, היום כל מה שאנחנו רוצים נמצא בהישג יד, גם אם אתה ילד בן 9".
למה התרגלנו לראות ילדים קטנים בעסקי השעשועים?
"ההופעה, ההצלחה בעסקי השעשועים, להיות מפורסם כמטרה בפני עצמה, הפכו להיות מטרה לגיטימית. בעידן הריאליטי של ימינו כולם רוצים להיות מפורסמים, לא חשוב במה, ולא חשוב איך. פה זה הרבה עניין של חינוך: הרבה ילדים מהדהדים את הערכים שהם קלטו מההורים שלהם בנושא. הרי ילדים קטנים שמגיעים לאודישנים לא מגיעים לשם לבד. ההורים שלהם הביאו אותם. זו הקלישאה של ההורים שמגשימים את החלומות שלהם דרך הילדים שלהם, אבל לא רק, גם הילדים משתפים פעולה".
מה זה עושה לנו כחברה בטווח הרחוק?
"הגיל פשוט ילך ויירד. הילדים יהיו מבוגרים קטנים (בניגוד להוריהם, שרוצים להיות ילדים קטנים). מישהו כתב פעם שאוטוטו זה יגיע למצב שנחזה בעובר מפורסם, שיהיה מפורסם כבר בבטן. מצד שני, הרבה תופעות כאלה משחקות על תגובה ותגובת נגד, כלומר כשתופעה מתחזקת יתר על המידה מתפתח נגדה אנטי בצורה טבעית. למשל, אמצעי הפיקוח והצנזורה שמטיל המחוקק כגון איסור על העסקת ילדים מתחת לגיל מסוים. כמובן אין לדעת אם זה יקרה כי הטכנולוגיה נגישה ומתקדמת מהר וקשה לעצור אותה או לפקח עליה, אבל שיח ציבורי שיתריע בפני התופעה הזו וסכנותיה בהחלט יכול לעורר מודעות".