פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יותר צ'יפים מאינדיאנים

      באחד האמשים - זו לשון מבודחת ומשתכחת מאת אפרים קישון - נקלעתי למפגש עם ד"ר אראל מרגלית (אין קירבת משפחה).

      פגשתי בן קיבוץ נען, ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת קולומביה, שעשה עסקים בקרנות הון-סיכון וכמה עיתונים בארץ ובאמריקה ציינו כי הוא מהבולטים בתחום.

      חביב, רהוט, מדבר בגובה העיניים, לא כל כך בטוח בעצמו ונזהר מאמירות קיצוניות. שכן מרגלית צבר חותמים המצטרפים למפלגת העבודה ונמנע מלקבל על עצמו התחייבויות חד-משמעיות. אישה אחת אמרה לו כל הזמן כי מספיק שיודיע על ביטול הכיבוש, והוא חמק בתבונה.

      הנוכחים הבינו שמרגלית החליט לרוץ על ראשות מפלגת העבודה. אתמול הוא הכריז על מועמדותו. אך מדוע, בעצם? חרף השכלתו הרחבה וניסיונו העסקי, מרגלית טרם פעל כשליח ציבור. מה לו כי ירוץ מייד לראשות המפלגה?

      הודעתו העצימה את התחושה שהתקיימה גם בלעדיו: על העבודה 2011 ניתן לומר בעגה אמריקנית כי יש בה "יותר צ'יפים מאינדיאנים", יותר טוענים לכתר ההנהגה מאשר חברים מן השורה. איש כמובן אינו מבקש לשלול מכל אדם לרוץ לראשות העבודה, אבל דומה כי הגודש מכביד על המפלגה.

      דורכים אחד עם רגלי השני

      כאשר הגיע המטאור הכלכלי פרופ' דן פטינקין מהאקדמיה של שיקגו לאוניברסיטה העברית בירושלים, נאמר עליו כי פקח את עיני הסטודנטים. הוא לימד בשיעורי המבוא לכלכלה את "חוק התפוקה השולית הפוחתת", שלפיו מגיע רגע שבו הוספת קוטפי עגבניות מפחיתה את תפוקתם. מפני שהם דורכים איש על רגלי רעהו. כך נראית גם צמרת מועמדי העבודה.

      פרץ ומצנע כבר היו שם, וחוזרים. יצחק (בוז'י) הרצוג תמיד רצה להיות שם והוא די קרוב. שלי יחימוביץ' מגיעה לבחירות המקדימות, הפריימריז, עם הישגים ניכרים בכנסת, אבל עדיין ללא קבלה אחת על עשייה. היא טרם היתה שר ו/או ראש עירייה ו/או מנהל מפעל. עתה גם מרגלית, ומי אמר כי הוא האחרון?

      שתי מסקנות ניתן להסיק מכך בלי קשר לסוגיה מי מתאים ממי: האחת, שהעבודה היא עדיין מותג ויש מי שמעוניין לעמוד בראשה; ומצד שני, שמועמדיה וחבריה - צ'יפים ואינדיאנים - מבינים כי מי שיובילם לבחירות הכלליות אינו מועמד לראשות הממשלה. לא בבחירות הקרובות.

      מועמדיה טובים ונכוחים ויכולים למלא תפקידים כנציגי מפלגה שלישית בגודלה בממשלה, אבל אין לה שאיפות של ממש לחזור ולכבוש את השלטון. כאשר הרפובליקנים רצו לשלטון אחרי 20 שנות שלטון דמוקרטי, הם הציבו בראשם את הגנרל דווייט אייזנהאואר הנערץ. לעבודה אין אייזנהואר. היא ויתרה מראש.