הנשיא בשאר אסד רופא במקצועו, אבל טובח בבני עמו ללא רחם. אביו חאפז אסד הקדים אותו. הוא ירה במפגינים ללא הבחנה וקבר חלק מהם בעודם בחיים. תום פרידמן מה"ניו יורק טיימס" כתב שכאשר הגיעו עיתונאים לשדה הקטל, רטטה האדמה מתחת לרגלם.
אין לדעת מה היה עולה בגורל ההפיכות בתוניסיה ומצרים ולוב ותימן אילו טופלו ההפגנות באמצעים אחרים. כן גם בסוריה. אלא שבשלב הנוכחי הידרדרו הדברים כדי כך, שאם יחדל אסד ממרחץ הדמים הנורא יודח מן השלטון. אם יתמיד בו בלי לעפעף ולמצמץ, יש לו סיכוי מסוים להחזיר את הסדר על כנו במחיר נורא.
לממסד הדועך אין כמעט ברירה. אם לא ישכנע את ההמונים כי שורותיו מלוכדות והוא מוכן לשלם כל מחיר על מנת להישאר בשלטון - ראשיו לא רק יודחו אלא ראשיהם ייערפו.
בוקה ומבולקה
רק שהתנהלות ההפיכה בסוריה חריגה. ברק אובאמה לחץ על בעל בריתו המצרי חוסני מובארק לוותר על שלטונו כאן ועכשיו, מייד. לעומת זאת, רק אתמול נשמע קולו בהצהרה הקוראת לחדול מן האלימות שנענתה בתגובה של אסד כי הבית הלבן אינו מבין במה מדובר. בכיכרות של סוריה מתנהל קרב סכום-אפס. הזוכה לוקח הכל. המובס מפסיד הכל.
מדוע התערב אובאמה אתמול? רק אתמול? ובעקבותיו מדינות אירופה, שלא נקפו אצבע למען המפגינים, בניגוד לפעילותן בלוב? "אביב העמים הערבי" העלה לשלטון ממשלים שזהותם אינה ברורה. לא ידוע לאן פניהם. אין כרטיס ביקור להמונים המסתערים על כל בסטיליה. בסוריה הדילמה כפולה ומכופלת, שכן אין ספק כי הווסל אסד הוא עושה רצונה של איראן. חוליה מרכזית בציר הרשע. תחנת מעבר של טילים מטהרן לחיזבאללה.
מצד אחר רמז אסד כאילו פניו לשלום עם ישראל, ובנתונים אלה מתעוררת שאלה של תועלת: מה עדיף לישראל? הוא תעלומה, והיא מעצימה ומתרחבת מפני שאיש בבירות המערב אינו יודע בוודאות אם יורשיו יהיו סוכנים ישירים של איראן. ואם פניהם יהיו להסדר עם המערב ולשלום עם ישראל? ואולי המשטר החילוני ייהפך לממשל של איסלאם קיצוני?
בוקה ומבולקה, כל כך הרבה שחקנים מושכים ודוחפים ודוחקים לכיוונים מנוגדים, ואיש מהם אינו יודע לאן פניו.