חו"ל המועד

הזמן: שנת 2000, המקום: סלוניקי, המועד: ערב פסח. מכבי תל אביב משלימה את הכנותיה לגמר גביע אירופה בכדורסל, שבמסגרתו תפגוש במוצאי החג דווקא את פנאתינייקוס אתונה ועודד קטש. בזמן שהצהובים ישבו לשולחן הסדר עם אלפים מאוהדיהם, כוכבם לשעבר ערך אימון קליעות. אחר כך חבש כיפה לראשו וחגג את הפסח בפורום מצומצם. 24 שעות מאוחר יותר הוא הביא את התואר ליוונים.

"יש אלוהים!" נוהגים חובבי הספורט לשאוג בהזדמנויות שונות: כשקבוצתם האהודה מנצחת, כשהיריבה המושבעת מפסידה או כשהם מבקיעים שער במשחק כדורגל זניח בשכונה. ואכן, הקשר בין הכדור לכיפה אינו בהכרח בר ניתוק. נציגינו בתפוצות נאלצים לציין את חגי ישראל הרחק מהבית, והם מעידים כי לא תמיד מדובר במשימה פשוטה.

"אין ספק שזה קשה", מספר מברצלונה הטניסאי אנדי רם. "פסח הוא חג משפחתי, וכאב לי לנשק את הילד בתחילת השבוע ולעזוב את הארץ. חשבתי שיפתחו את שדה התעופה במיוחד בשבילי, והייתי בהלם כשראיתי כמה אנשים טסים מפה דווקא בערב החג".

יש מועדים שקשה במיוחד להעביר מחוץ לבית?
"יום כיפור הוא יום מיוחד שאין כמותו. זה ממש מתסכל להעביר את הצום בחו"ל, כי החיים שם נמשכים כרגיל ואתה נשאר תקוע בחדר. לפני כמה שנים יוני (ארליך, א"ו) ואני הצלחנו להקדים משחק גמר בתאילנד ולנצח בו לפני כניסת הצום. מיהרנו להניף את הגביע ורצנו לאכול ולהתפלל".

הטניסאים האחרים מבינים את משמעות החג?
"אין להם מושג, וגם אי אפשר להסביר להם. הם לא מבינים איך אפשר לצום 25 שעות ולמה בכלל לעשות את זה. היו חלק שחשבו שאנחנו צמים בגלל הרמדאן. בחגים אחרים זה פשוט יותר, כי לנוצרים יש את כריסמס, שבו חוגגים עם המשפחה ואוכלים ביחד, בדומה אלינו".

גם לג'ודוקא המעוטר אריק זאבי יש זיכרונות מיום כיפור. "כשהייתי בן 20 התחריתי בצרפת לפני הצום והלכתי למסעדה כדי לאכול סעודה מפסקת", הוא משחזר. "למנה הראשונה הביאו משהו עם בייקון, אז השארתי את הצלחת בצד. אחר כך, במנה העיקרית, הגישו בשר עם גבינה, וגם אותה הנחתי. בסוף הלכתי לקנות איזה סנדוויץ'".

כשאתה קובע מחנות אימון ונרשם לתחרויות, אתה משתדל שלא להיעדר בזמן החגים?
"הצלחתי לדחות את הנסיעה שלי לאליפות אירופה ולהגיע יום אחרי כולם בגלל פסח. חשוב לי להיות עם הילדים והמשפחה. כשהייתי רווק, זה לא כל כך הפריע לי. פעם עשיתי את הסדר במחנה במוסקבה ובכלל לא הרגשתי את אווירת החג. כשחגגתי את ראש השנה ביפן, נציגים מהשגרירות הישראלית באו כדי להרים איתנו כוסית".

כדורסלן מכבי תל אביב ונבחרת ישראל, ליאור אליהו, הוביל בשנה שעברה את קאחה לבוראל לזכייה באליפות ספרד, אך הפעולה האחרונה שלו בוויטוריה לא היתה הנפת הגביע או הענקת חתימות לאוהדים. "התקנתי מזוזה בכניסה לדירה שהקבוצה שכרה לי, ולא רציתי להשאיר אותה שם", הוא מספר. "רק כשכל המזוודות והחפצים שלי כבר היו במונית, הורדתי את המזוזה. היא עדיין איתי".

חבריו של אליהו לקבוצה הופתעו מהמנהגים היהודיים. "אני בא מבית מסורתי ומקפיד לשמור כשרות", הוא אומר. "היה לי קצת קשה, כי בארוחות קבוצתיות לפני משחקים הגישו בשר לבן ודברים כאלה, כך שאני לא אכלתי. בהתחלה הסתכלו עלי בצורה מוזרה, אבל החברים לקבוצה התעניינו וממש למדו את החוקים. זה כבר הגיע למצב שהם הזהירו אותי כשהגישו חזיר או בשר עם חלב".

גילויי האנטישמיות הם חלק בלתי נפרד מהחיים בחבל הבאסקים, ואליהו סבל מהם גם כשחקן הקבוצה המקומית. "ישראל תמיד מושכת תשומת לב, וכולנו יודעים איך היא מצטיירת בעולם. לא היה קל להיות ישראלי בעיר, וספגתי לא מעט הערות ברחוב, בעיקר בתקופה שאחרי המשט הטורקי לעזה".

הרגשת כשגריר של המדינה?
"אני זוכר שהרציתי בפני קבוצת פנסיונרים מקומית שעמדה לטוס לביקור בארץ. סיפרתי להם איך המדינה שלנו נראית מנקודת המבט שלי, וכשהם חזרו, קיבלתי מכמה מהם תגובות נרגשות במיוחד. הם הופתעו מהחום של האנשים כאן וגילו שישראל שונה מכפי שמציגים אותה".

באמריקה, כמו באמריקה, הכל גדול יותר. לשגרירנו באן.בי.אי, עומרי כספי, יש שף ישראלי צמוד בשם יאיר לוריה, שדואג לספק לו אוכל כשר בסקרמנטו. "בנסיעות למשחקי חוץ היה לי קצת יותר קשה לשמור, אבל בקבוצה יודעים שאני לא אוכל חזיר ולא מערב בשר וחלב", אומר הפורוורד, שלאחרונה סיים את עונתו השנייה בקבוצה.

על פי המסורת הנהוגה בליגת הכדורסל הטובה בעולם, לפני פתיחת העונה מתייצבים השחקנים לצילומי סטודיו מיוחדים, שמתפרסמים במדריך התקשורת הרשמי של הקבוצות. כספי נאלץ לוותר על הופעת הבכורה שלו ב"מדיה גייד" של הקינגס מאחר שהצילומים נערכו ביום כיפור.

את ליל הסדר הראשון מחוץ לבית הוא חגג עם משפחה יהודית באינדיאנה. "הם אירחו אותי יפה, וזו היתה חוויה מיוחדת", מספר כספי, "אבל בסופו של דבר אין כמו האוכל של אמא. השבוע כבר חגגתי את פסח בחיק המשפחה ביבנה כי סיימנו את העונה באן.בי.אי. היה כיף, ובכל זאת הייתי מעדיף שסקרמנטו ואני נעלה לפלייאוף".

בעבור שוער נבחרת ישראל בכדורגל, דודו אוואט, ליל הסדר האחרון היה קשה במיוחד. "אשתי והילדים חזרו הביתה כדי להיות עם המשפחה המורחבת בחג, ואני נשארתי עם חבר שהגיע מהארץ", מספר שחקנה של מאיורקה מהליגה הספרדית. "כנראה שזה מחיר החיים מחוץ לישראל".

קשה להתרגל?
"אני משחק בחו"ל כבר שמונה שנים, כך שאפשר להגיד שהתרגלתי והסתגלתי. האווירה בחו"ל שונה לגמרי. בפסח, למשל, אתה רואה לחם בכל חנות. הכי כיף לחגוג בארץ עם המשפחה והחברים".

לפני כמה שנים התעוררה סערה קטנה סביב אוואט, שצוטט כאומר כי אם קבוצתו תשחק בערב יום הכיפורים, הוא יכניס את הצום שעה מאוחר יותר - וגם יסיים אותו בהתאם. "כל אדם צריך להאמין בדברים שהוא עושה", טוען השוער. "אנשים נהנים להוציא דברים מהקשרם, אבל זה בסדר, אני לא נפגע כל כך מהר".

אריק שיבק, מאמן נבחרת ישראל והקבוצה הבלגית מונס, מעיד כי "בכל הקבוצות שאימנתי יודעים בדיוק מה זה פסח ויום כיפור". שיבק, שעובד בחו"ל מאז 2003, אומר כי "תמיד התחשבו בי ואף פעם לא שיחקנו ביום כיפור. גם האימון במוצאי הצום נדחה תמיד לשעה מאוחרת יותר. למזלי ולשמחתי, אימנתי קודם באמסטרדם ובאנטוורפן, שתי ערים שהקהילה היהודית בהן גדולה ואין בעיה למצוא שם אוכל כשר. אני עדיין בקשר עם האנשים משם".

ואיך מסתדרים במונס, בלי קהילה יהודית או בית חב"ד?
"אשתי מביאה איתה אוכל מהארץ, ולא מעט פעמים אנחנו נוסעים לאנטוורפן, המרוחקת שעת נסיעה בלבד. יש לי בקבוצה שני אמריקנים ששיחקו בעבר בישראל, רון לואיס ומרכוס האטן, והם כל הזמן מבקשים שאביא להם פיתות וחומוס".

כשמתרחקים מהבית, מתחברים למסורת?
"אני יכול להעיד על עצמי שאני התחברתי עוד הרבה קודם, בעיקר בזכות חמותי ז"ל. אני מניח תפילין בכל בוקר ושומר כשרות. בכל שבת אנחנו עושים קידוש. גור שלף פחות מחובר ממני, אבל כשהוא שיחק אצלי באנטוורפן היינו אוכלים ביחד בימי שישי והוא היה מקדש".

יש גם מי שדואג שלספורטאים הישראלים לא יחסר דבר בחו"ל. הרב יעקב גלויברמן, למשל, הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הספורטיבי, והוא מלווה בעיקר את מכבי תל אביב ונבחרת ישראל בכדורסל. לפני משחקים חשובים הוא מגיע להיכל נוקיה, תוקע בשופר ומעניק לשחקנים תפוח בדבש או מצות, בהתאם לצו השעה. "בכל אחד מסתתר יידישקייט", הוא מסביר. "אני לא מאמין בכפייה, וכל מי שרוצה ומבקש, אנחנו מחברים אותו עם נציגי חב"ד השונים".

הרב מנדל הנדל, שליח חב"ד באתונה בעשר השנים האחרונות, מספר על חוויה שלא ישכח. "זה קרה כשפיני גרשון החל לאמן את אולימפיאקוס. אחרי אחד האימונים עלינו למשרד שלו בהיכל השלום והאחווה, וכל מנהלי הקבוצה התייצבו כדי לראות אותנו מתקינים מזוזה על מפתן הדלת", נזכר הרב הנדל, "זו הפעם הראשונה שהם נתקלו בדבר כזה. הסברנו להם מה משמעות המזוזה והם התעניינו מאוד".

כיצד מתנהל הקשר השוטף עם הספורטאים?
"הם מבקרים אצלנו ואנחנו אצלם. אנחנו דואגים להם בעיקר בתקופות החגים, והם מוזמנים לכל אירועי הקהילה היהודית. בשנה שעברה יותם הלפרין הגיע להדלקת נר חנוכה המרכזית שלנו, וזו היתה חוויה אדירה בשביל הצעירים, ששמעו עליו ומעריצים אותו".

באתונה עברו לא מעט כוכבים ישראלים. התחלת ללכת למשחקים?
"אין כל כך זמן, אבל השבוע, אחרי שאולימפיאקוס חגגה ניצחון גדול על פנאתינייקוס, הלפרין בא אלינו כדי לקחת מצות ויין לפסח. כל מה שהוא אמר זה שהיה משחק ארוך ומותח. הוא לא התגאה בחלק שלו, ורק אחר כך סיפרו לי שהוא היה כוכב המשחק".