נאום רה"מ בקונגרס - פגיעה בבוחר הישראלי

בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי קיבל הצעה מיושב-ראש בית הנבחרים האמריקאי, לשאת נאום מדיני בפני שני בתי הקונגרס. בכך אישר נתניהו את השמועות שנפוצו לאחרונה, לפיהן הוא מתעתד לשאת את נאומו המדיני, שזכה לכינוי "נאום בר-אילן 2", בפני בית הנבחרים האמריקאי - ולא בפני כנסת ישראל. מדובר בנאום שבו - לפי נתניהו - תוצג דרכו המדינית להשגת הסדר עם הפלסטינים.

יש להניח שכל דרך פעולה שתוצג בנאום תשא בצדה השלכות מרחיקות לכת עבור כלל הציבור הישראלי, ובוודאי עבור ציבור המתנחלים. ומכאן נשאלת השאלה, מדוע בוחר נתניהו להציג את משנתו המדינית דווקא מול פרלמנט זר, ולא מול המוסד המייצג את בוחריו - את אלה שמשלמים לו את המשכורת?

אין זו הפעם הראשונה, כמובן, שנתניהו בוחר להימנע מלשאת נאומים מכריעים בפני הכנסת. את נאומו המדיני הקודם, הלא הוא "נאום בר-אילן" הראשון, נשא באוניברסיטה הרמת-גנית. אז, הייתה לו סיבה פוליטית-פנימית: ראש הממשלה הציג תוכנית להקמת מדינה פלסטינית, דיבר על כך שלא יופשרו קרקעות להתנחלויות חדשות - וסבר שנשיאת הנאום בלבה של אחד מסמליה הגדולים של הציונות הדתית יסייע בוודאי להכשרת לבבותיהם של המתנחלים לתהליך.

נתניהו לא היה הראשון לצאת מכותלי הפרלמנט הישראלי במטרה להשמיע הכרזות מדיניות חשובות. ב-2003 היה זה ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שבחר להכריז על תוכנית ההתנתקות הישראלית מעזה דווקא בכנס הרצליה. הדבר עורר ביקורת ציבורית עוד בזמנו, אך גם בשנים שלאחר מכן המשיכו בכירי הפוליטיקאים הישראלים להעדיף את בימת הכנס היוקרתי (והפרטי) על פני משכן הכנסת בכל הנוגע לנאומים גורליים.

החלטותיהם של ראשי הממשלה להדיר את נאומיהם מהבימה המרכזית של הדמוקרטיה הישראלית, פוגעת במעמדה ופוגעת בזכותו של הציבור לקבל דין וחשבון מנבחריו. הכנסת היא הגוף הנבחר בישראל - ולא ראש הממשלה. היא זו שבזכות הרוב שנרשם בה זכה נתניהו בתפקידו. בפניה הוא צריך להציג את תוכניותיו, גם אם יזכה לביקורת ערה במהלך הנאום מנציגי שני צדי המתרס הפוליטי - בניגוד למחיאות הכפיים הסוערות הצפויות מחבריו הטובים בגבעת הקפיטול. ייתכן שביקורת זו לא תהיה נעימה - אבל היא בהחלט ראויה ואף נדרשת בתהליך הדמוקרטי. הוויכוח שיתעורר במהלך הנאום ולאחריו יהיה הביטוי השלטוני לרחשי לבו של הציבור, שאת דעתו מבקשים רק אחת לארבע שנים - וטוב שכך.

נתניהו טוען כי הישגי הממשלה לא זוכים לכיסוי הראוי בתקשורת, וכפועל יוצא גם לא מקדמים את הערכת הציבור כלפי תפקודו: איך לדעתו יוכלו הישראלים להעריך את הישגיו או את עמדותיו, אם הם מוצגים מעבר לים, בנאום שישודר ככל הנראה בשעה שהישראלים עצמם ישנים את שנת הלילה?

זלזולו של ראש הממשלה בכנסת הוא בבחינת המשך ישיר לזלזולם של בכירי ממשלתו בסמלי השלטון הישראלים. שר החוץ שלו מזלזל בקביעת היועץ המשפט לממשלה, לפיהן יש ראיות להוכחת אשמתו (בכפוף לשימוע) בהלבנת הון, במרמה ובעבירות נוספות, ולא מוצא בקביעות אלה פסול בהמשך כהונתו בתפקידו. שר הביטחון של נתניהו הגדיל לעשות כשזלזל ברצונם של בוחריו, והחליט לנצל את קולותיהם כדי להקים מסגרת פוליטית משוחררת מדין הבוחר ומרצונו.

חברי הכנסת מהשורות האחוריות הפנימו כי אם ראש הממשלה מייחס ערך זעום לכנסת ישראל, אין סיבה שהם לא יעשו כן, ובשורת הצעות חוק המביישות את אולם המליאה, תרמו את חלקם לביזוי הכנסת. אם אין "ב??ל?ב??ית", הכל מותר. כבודה וחשיבותה של הכנסת - ולפיכך גם של הבוחר הישראלי - נרמסו עד דק.

נתניהו רוצה לרתום לצדו את הציבור האמריקאי ואת נשיאו, ברק אובמה. אין להפחית במאום מחשיבות התמיכה האמריקאית בישראל, או בלחצים שמופעלים על ראש הממשלה מהבית הלבן, ודוחפים אותו לקדם מהלך מדיני משמעותי. אולם ספק אם העברת הנאום מוושינגטון לירושלים, תפגע בשביעות הרצון האמריקאית מתוכנו של הנאום או מהפעולות שיחייב. האמריקאים כבר שמעו בעבר הבטחות ישראליות, וניתן להעריך שמעבר לרטוריקה המשובחת של ראש הממשלה, הם יבקשו לראות גם תוצאות. אלה בכל מקרה לא יצאו לפועל מוושינגטון - אלא מירושלים.

אם אכן מדובר בנאום המתווה דרך מדינית, הרי שמדובר בנושא העומד בראש סדר העדיפויות של הבוחר הישראלי, בסיבה שבגללה נבחר נתניהו לתפקידו. אם אכן יוצג שם מתווה למשא ומתן מול הפלסטינים, שישפיע ישירות על חיי כל הישראלים, ובוודאי על תושבי יהודה ושומרון - מן הראוי שראש הממשלה יציג אותו קודם כל לישראלים עצמם, אלה המשלמים לו את המשכורת. אלא אם כן, כמובן, נתניהו מאמין שלא בוחריו מקנים לו את הונו הפוליטי, או האחר.