היסטוריונים חלוקים עד היום בדעותיהם בכל הנוגע להיסטוריה המדויקת של החתול. עם זאת, בזכות תיעוד היסטורי ממצרים העתיקה שמקורו בערך בשנת 2000 לפני הספירה, ידוע כי החתול היה בעל חיים מבוית בעל ערך מקודש (ויש רבים וטובים האומרים, שהחתול אף פעם לא שכח זאת).
תהליך ביות החתול החל מאות שנים קודם והוא, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, צאצא ברור של משפחת החתולים הגדולים (אריות, נמרים וכו'), שהתקיימו עוד לפני כ-160,000-130,000 שנים.
לאחר שבמצרים העתיקה הובן ערכו של החתול כחיה בעלת יכולת להגן על המזון והדגנים מפני מכרסמים ושאר מזיקים לאדם כמו נחשים ועוד, מעמדו רומם והוא היה לסמל של מזל טוב ואומץ. החתול בעולם העתיק דמה מאד לאלה המצרית, באסטט ודמותה זוהתה עם החתול. העונש על פגיעה בחתול בעת ההיא היה מוות.
המילה "מיאו" או Mau, מקורה למעשה במצרית עתיקה והמובן המילולי שלה הוא ?לראות?. הכינוי דבק בחתול עקב יכולותיו המופלאות להבחין בתופעות שונות עוד בטרם חש בהן האדם.
פסלי הענק המופלאים אשר נקראו על ידי המצרים "ספינקס" למעשה קיבלו את השראתם מדמות האריה, אשר החתול הוא כמובן ממשפחתו. אין להתבלבל בין החתול אשר נמנה על גזע הספינקס (חתולים ללא שער גוף) ובין "החתול המצרי" או בשפה המקצועית, Egyptian Mau.
בתקופות מאוחרות יותר, עם התפתחות הסחר הבינלאומי המבוסס על ספנות, התרחבה גם תפוצת החתולים. סיועם במאבק נגד מכרסמים, המראה והאופי שלהם כבשו את ליבם של האנגלים תחילה (אשר היו הראשונים לעסוק בגידול גזעים מיוחדים) ומאוחר יותר בני אדם בכל העולם.
כיום החתולים הם החיה המועדפת על בני האדם בעולם כולו ולמעשה מספריהם נאמדים במיליונים רבים והם מקדימים אף את הכלב. יחד עם מעמדם המועדף, סוגים שונים של חתולים, או כפי שהם נקראים - "גזעים" - נעשו דומיננטיים במדינות מסוימות. למשל, החתול הסיאמי שמקורו בסיאם העתיקה ועוד רבים וטובים, ביניהם גם החתול המכונה "חתול מצרי".
ישנם בנוסף לכך גם חתולים המשתייכים לגזע מסוים שפותח על ידי האדם.
בניגוד לגזעי הכלבים אשר פותחו, למעשה, לצרכי האדם אותם הם משרתים, הרי שהחתולים כולם, גם אלו המשתייכים לגזע מסוים, נבדלים זה מזה אך ורק בצורתם החיצונית.
חתול הוא חתול הוא חתול! גם כאשר הוא "גזעי" על פי תכונותיו החיצוניות פרווה, צורת פנים ועוד. למעשה יש זהות מוחלטת בין החתולים ה"פשוטים" ובין אלו הנחשבים ל"גזעיים" ולכן, כאשר חושבים על אימוץ חתול, יש להכיר את תכונותיו הבסיסיות ולדעת את צרכיו ההתנהגותיים והרגשיים, מעבר לחשיבה על צורתו החיצונית בלבד.
החתול המצרי למעשה זהה לחתולים הנפוצים ביותר גם בארצנו. אלו הם החתולים המנומרים אשר בשוגג אנו מכנים "חתולי רחוב". מגדלי חתולים גזעיים אף קבעו לחתול זה כללים לצורתו ולגודלו, ומדובר בצורת נימור של כתמים כהים על כל חלקי הפרווה אשר היא כמובן בצבע בז'-חאקי וגודלו בינוני. חתול זה חביב ביותר לאדם, אך למרבה הצער, לא תמיד זוכה ביחס ראוי. כל מה שהוא נזקק לו הוא מזון איכותי, מחסה, הגנה וכמובן עיקור וסירוס. כמו כן, גם מענה לצרכיו ההתנהגותיים. במידה וכל זה ניתן לו, הוא הופך ליצור מופלא ושותף שכבוד ועונג לחיות במחיצתו.