משהו המעיד על תוהו ובוהו מתרחש ברצועת עזה. רק לפני כמה ימים הסתיים סבב ירי ממושך, שבמהלכו נחשפה רמת ביצוע גבוהה של כיפת ברזל אך הפלשתינים לא נרגעו ושיגרו עוד שני טילים לעבר אשדוד וצה"ל הגיב ואפשר כי התחדש מחזור האלימות. האם חמאס שולט ברצועה? האם אגף אחד בחמאס ממרה את פי האחר? האם זו רק העמדת פנים של חמאס כאילו יש מחלוקת פנימית אבל בפועל מדובר בזריית חול בעיניים?
לכך נוספה רציחתו של מי שקרוי היה פעיל השלום האיטלקי ויטוריו אריגוני. הוא הגיע לעזה באחד המשטים הקודמים נוטף שנאה למדינת היהודים. בסרט רהבתני על עצמו סיפר כי זורם בדמו גן של לוחם בדיכוי מפני שבני משפחתו היו פרטיזנים אשר לחמו במשטר הפשיסטי. ניסוחיו תאמו התבטאויות של תועמלן אנטישמי נחות.
נרצח על ידי קנאים מוסלמים
אך הסרט לא סייע להציל את חייו. כנראה שהוא קשר את פעילותו לחמאס בלבד והיותר-קיצוניים ברצועה לא הסתפקו בכך. הם חטפוהו ותלו אותו עד צאת נשמתו עוד בטרם תם מועד האולטימטום שהגישו לשלטונות.
כל אדם בעזה יודע כי אריגוני נרצח בידי מוסלמים קנאים, כנראה אנשי אל-קאעידה, המאתגרים את שלטון חמאס שמא אינו די קיצוני. אך חבריו של הנרצח לא יכלו לחיות עם הדיסוננס שדווקא אוהד הטרור הבכיר ביותר היה קורבן לאחד מפלגיו. לפיכך נמצא אחד מהם, שהישיר מבט אל המצלמה והתבטא כי ישראל היא שרצחה את אריגוני. לדבריו, אלה הן שיטותיה. אין שיקוף יותר אנטישמי מהתבטאות כזאת.
אלמלא קיימת חובה לא לשמוח ביום מותו של איש, אפילו הוא נבל מסוגו של אריגוני, הייתי מוסיף מהתלה ומודיע בארשת פנים רצינית, כי עתה, משאיננו בחיים, מכריז ראש המוסד תמיר פרדו כי אריגוני אכן עבד בשירותו ומבכה את מותו. כדי שיזכה בעזה לקבורת חמור.
אך לא אריגוני הוא העיקר אלא המתרחש בעזה. הריגתו כמו חידוש ירי הרקטות רומזים כי מבחינה שלטונית הפכה הרצועה לשטח הפקר.