מי מפחד מכיפת ברזל?

בסיורי השבוע בעמדת מערכת "כיפת ברזל" הפרוסה באזור אשקלון, פגשתי את חיילי היחידה ומפקדיה. בשיחתי עם מפקד היחידה אמרתי כי קשה מאוד לנצח מחבלים העוסקים בטרור, משום שכללי המשחק שלהם מכתיבים פגיעה באזרחים ובחיילים בין אם בתחומי ישראל ובין אם במקומות אחרים, ותמיד ימצאו את המטרה הנוחה מבחינתם לפגוע בה ולהורגה (טיל נ"ט לעבר אוטובוס ילדים באזור נחל עוז, או סכין בליבם של תינוקות ביישוב איתמר). אבל ניתן גם ניתן לגרום לתחושת תסכול בקרב המחבלים, תחושה שמביאה אותם עד לכדי שיתוק כמעט מוחלט.

כיפת ברזל היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך בעשור האחרון ללחימה במחבלים ובטרור הקשה מולנו. הגדר על הקרקע שנבנתה סביב יהודה ושומרון ובתוך ירושלים מקבילה ל"גדר באוויר", שמתחילה לייצר כיפת ברזל מול הרקטות מעזה. זהו נדבך חשוב בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל, אשר הבינה כי מערך יעיל של "הגנה אקטיבית" הוא המפתח לעורף מוגן מול איום הטילים והרקטות אשר אט אט מאגף אותנו מכל כיוון.

בין שאר תשבחות למערכת כיפת ברזל אפשר למצוא גם מתנגדים, הגורסים כי העלויות גבוהות מידי. עלינו להבין, מדינה הנלחמת בטרור קשה של מתאבדים ורקטות כנגד אזרחים, אסור לה שתחשוב במונחים של כמה עולה רקטה מול כמה עולה טיל כיפת ברזל, כשם שהיא לא חשבה כמה עולה מחבל מתאבד אל מול הגדר שנבנתה.

המוטו הביטחוני והלאומי חייב להיות: "העורף בישראל אסור שיהיה לחזית!". ולאור מוטו זה חייבת מערכת הביטחון וצה"ל בראשה, להתאים את אסטרטגיית הלחימה ברקטות ובטילים לאסטרטגיות הטרור שקבעו החמאס והחיזבאללה ומאחוריהם אירן וסוריה. בצד יכולת התקפית - אווירית, ימית ויבשתית- חייבת מערכת ההגנה האקטיבית להיות באותה איכות ובאותה כמות שיאפשרו לבלום את איום הרקטות.

היקף ההצטיידות הינו חלק מכריע, בימים בהם נקודות העימות עם ארגוני הטרור רגישות מתמיד. כשם שגדר ב-10 מיליארד שקלים נבנתה על הקרקע אל מול מחבל מתאבד שעולה 300 שקלים (חגורת הנפץ = 200 שקלים + מונית ב-100 שקלים), כך מול רקטת קאסם שעולה 1000 דולר נגן על העורף ואזרחי ישראל בטיל כיפת ברזל העולה 60,000 דולר - אין מה להיבהל, הגנה על אזרחים אסור שתהיה דומה למאבק בין רשתות שיווק.

היום אף אחד לא מטיל ספק בגדר ובהצדקה לבנותה למרות עלותה הגבוהה. אחרי השבוע שחלף, שבה טילי כיפת ברזל והשיטה כולה הוכחו כמוצלחות במיוחד, איש כבר לא מטיל ספק בצורך לבנות את מערך כיפת ברזל במלוא היקפה בלוח זמנים קצר ככל שניתן - "ויעלה כמה שיעלה".

אני גר באשקלון, אני רואה מה קרה לתושבים בדרום בשבוע האחרון. במקום לשבת מבוהלים כשמושמעת האזעקה על ירי הרקטות כולם עולים לגגות ומצלמות בידיהם כדי לצלם את היירוט, עד כדי כך בוטחים האזרחים בצה"ל, עד כדי כך בוטחים האזרחים בכיפת ברזל. ויהי ערב ויהי בוקר, שבוע ראשון של כיפת ברזל.

מערכת כיפת ברזל תשחרר את הדרג המדיני ואת הדרג הצבאי לקבל החלטה על השמדת תשתיות הטרור בעזה בעיתוי ובהיקף שמתאים לנו ונכון מבחינת מדינת ישראל. היא משחררת אותנו מהצורך להיגרר לתכתיבים של ארגון חמאס או ג'יהאד אסלאמי או כל מטורף אחר בעזה.

ואם תשתיות אלה לא תושמדנה ביוזמה אחרת, ישראל תהיה חיבת לעשות זאת לא כשהעורף מותקף ונפגע אלא כשהעורף מותקף ומוגן ובעזה משלמים את המחיר. מעבר לירוט הרקטות לכיפת ברזל יתרון משמעותי ומרכזי בלחימה מול טרור - פגיעה אנושה במוטיבציה של אותם ארגונים– ככה מתסכלים ארגון טרור.

*הכותב הוא יו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח וראש השב"כ לשעבר.