אחד מפרסומי ויקיליקס כלל את הדיווח כי יצחק הרצוג, שר הרווחה לשעבר וממנהיגי מפלגת העבודה, ציין, בשיחה עם גורמים אמריקניים, את היותו של עמיר פרץ "מרוקאי" בין תכונותיו של פרץ כשהתמודד על ראשות הממשלה מטעם מפלגת העבודה. האמירה "מרוקאי" לא היתה ביטוי של מוצא גיאוגרפי, אלא אפיון אתני, תרבותי ומנטלי של פרץ.
בלשון מדויקת יותר, אמירה זו מבטאת סוג של גזענות - גזענות מעליבה, פוגעת, שקרית ומתנשאת. זו אותה ההתנשאות של האליטה היישובית הוותיקה כלפי כל מי שלא השתייך אליה, לא קיבל את מרותה והעז להצביע נגדה בבחירות דמוקרטיות.
איני יודע אם הרצוג אמר את הדברים המיוחסים לו, משום שכעת הוא מכחיש. סביר מאוד להניח שלעולם לא נדע מה היה התוכן המדויק של דבריו.
עם זאת, אי אפשר להתעלם כי בדנ"א של מפלגת העבודה, משחר עלותה על בימת הציבוריות הישראלית, קיים זלזול בבני עדות המזרח ובמה שהם מייצגים.
זהו זלזול בחיבור הייחודי של בני עדות המזרח עם המסורת היהודית והשילוב שלה עם מציאות חיים מתחדשת. רבים בתוכנו עוד זוכרים את נאום הצ'חצ'חים של בגין בכיכר, נאום שבא בתגובה לזלזול שהפגין דודו טופז בעצרת בחירות של המערך נגד מזרחים, וכנראה הדברים עדיין לא השתנו לחלוטין.
החטא הקדמון של כור ההיתוך
החטא הקדמון מצוי ברעיון "כור ההיתוך" מבית מדרשו של דוד בן-גוריון, רעיון שבמרכזו היתה כוונה לייצר ישראלי חדש במקום היהודי הישן. לתוך הכור היו אמורים להיכנס בני עדות המזרח, החרדים וניצולי השואה ולצאת משם כשהם צברים. גאים, יפי בלורית ותואר, חצופים, גסי רוח והלומי שנאה כלפי מי שלא חושב כמותם.
במקום ה"סבונים" מהשואה אמורים היינו לקבל צעירים מחוספסים; במקום חרדים, חילונים אידיאולוגים; ובמקום מזרחים - "בני תרבות" מערביים. כלומר, חסידים של אלתרמן, שלונסקי וחנוך לוין.
אבל תוצאת כור ההיתוך היתה אסון גרעיני, שעד היום החברה הישראלית משלמת את מחירו. בישראל גדל ציבור לא גדול, אבל משפיע, של אנשים שיהדותם היא מטרד עבורם, שהמולדת מבחינתם היא פרי כיבוש, וכל מי שהוא "אחר" ראוי למרמס.
למעשה, אנשי מפא"י ההיסטורית, מפעילי כור ההיתוך, נכשלו בגדול. הם נותרו בלי ציבור אך עם דעות קדומות לגבי כל מי שהוא "אחר" ושונה מן הדפוס הרצוי. אין זה פלא שהגיל הממוצע של מצביעי מפלגת העבודה הוא כיום גיל הפנסיה.
לקראת חג הפסח, שהוא חג האחדות היהודית, חשוב שנזכור כי עם ישראל נולד בתנאים של שעבוד, התקיים לאורך אלפי שנות היסטוריה בתנאים של רדיפות ושמד, ודווקא כשהשתחררנו מעול זרים - אנו שוכחים כי אנחנו עם אחד, עתיק ומיוחד. על כל המשתמע מכך. הגיע הזמן שנסיר מעלינו את הדעות הקדומות, את הסקטוריאליות המנוונת ואת הקטנוניות היצרית. כי אחרי הכל בני עם אחד אנחנו, ועתידנו באחדותנו.