זה התחיל ב-SMS מפתיע ממחלקת הביטחון של חברת ישראכרט. "אנא צור עמנו קשר בדחיפות", נכתב, בצירוף מספר טלפון. "שלום, יונתן. איפה אתה נמצא?", שאל בלי השתהות הקול מצדו השני של הקו. "בתל אביב", עניתי. "אה-הא", ענה הנציג. "אז לפני חצי שעה ניסו למשוך עם הכרטיס שלך סכום שווה ערך לכ-270 דולר בבולגריה. כמובן שהבקשה נדחתה".
רצתי לארנק ומצאתי את כרטיס האשראי שלי שוכן שם בבטחה. נציג מחלקת הביטחון ביקש לקבל את פרטיי המלאים. במקרים כאלה הפרנויה משתלטת עליך. נזכרתי ששמעתי על נוכלים שמתחזים לנציגי שירות ומנסים לדוג את הפרטים של הקורבן. "אם אתה באמת ממחלקת הביטחון, אתה ודאי יודע שלא נותנים פרטים כאלה בטלפון", אמרתי, מנסה להסוות את הבהלה שבקולי. במקביל, התחברתי לאינטרנט והשוויתי את המספר שחייגתי עם המספרים שמפרסמת ישראכרט באתר האינטרנט שלה. בשלב זה, נציג מחלקת הביטחון הקריא עבורי את כל פרטיי האישיים במדויק, וקינח בכך שמרגע זה כרטיס האשראי שלי מבוטל, ואחר ימתין לי בסניף הבנק.
השיחה הסתיימה, והמוח התחיל לעבוד. איך קרה שנכנסתי לסטטיסטיקה של מקרי ההונאה? האם היה זה מתדלק ששיכפל את הכרטיס בכיסו ברגע של חוסר תשומת לב מצדי? או אולי מלצר? כעבור זמן לא רב קיבלתי שיחה מחבר שסיפר שבדיוק סיים שיחה דומה עם נציג חברת האשראי שלו. הצלבנו מידע, ומרגע זה ואילך מלאכת הבילוש נעשתה קלה יותר: שנינו משכנו כסף מאותו כספומט ברחוב אלנבי בעיר לפני מספר לילות.
אל תפספס
מסתבר שכנופיית נוכלים התקינה מכשיר שמתלבש על חריץ הכספומט ומשכפל את כרטיס האשראי, עוד לפני שזה אפילו נכנס למכשיר. מצלמה זעירה השלימה את העבודה, ותיעדה את הקוד הסודי. כעת נותר לגנבים רק לגשת עם הכרטיס המשוכפל לכספומט אחר, להקיש את הקוד שצילמו ולחגוג עם הכסף שלי.
אני ושותפי לעקיצה הודינו על מזלנו הטוב. באף אחד מהמקרים לא הצליחו הנוכלים למשוך כסף מהחשבונות שלנו. אבל מפחיד לגלות שהכספומט מתחת לבית - מכשיר מואר, צמוד לסניף של בנק גדול ומוכר, באזור שתמיד הומה - שימש את הנוכלים לעוקץ הכספומטים. מעכשיו, הבטחתי לעצמי, אסתיר את הקוד, אבדוק את הלחצנים, אסתכל בחריץ כרטיס האשראי ואחפש תמיד מצלמה זעירה שבולשת אחרי המספר הסודי שלי. אראה מה עושה המתדלק עם הכרטיס שלי ואעקוב אחרי כל מלצר וברמן עד הקופה. נו באמת. זה קרה לי, וזה יכול לקרות לכל אחד. אין הרבה שאפשר לעשות.