דשדוש מעורר תמיהות

לפני כשנה הבטיח היועץ המשפטי יהודה וינשטיין ברמז כי ייקח את תיק החקירה נגד אביגדור ליברמן לסוף שבוע של קריאה בביתו ויחזור עם החלטה. אתמול היא טרם ניתנה.

הוא נכנס למשרתו בפברואר 2010. משקיפים פסימיים חששו כי תחלוף כמחצית השנה עד שיחליט. אולי באוגוסט או בספטמבר. פסימיים הפכו לאופטימיים. קרב ליל הסדר של 2011 ואתמול ישבו חרטומי הפרקליטות ולא יצא שום עשן לבן. אולי היום. אולי רק אחרי החג.

המשטרה הגישה באומץ לב ובישירות המלצות מנומקות משלה; ובפרקליטות הגיעה הסחבת לקיצה; ותמו הדיונים וחיבוטי הנפש וההבהרות - אך מאבקי יוקרה בתוככי הממסד המשפטי הכבידו על שעת הנעילה. עוד דיון ועוד בירבור ועוד היגוי.

ככל שאני מעביר לנגד עיניי את מאיר שמגר ואהרן ברק ויצחק זמיר ומנחם (מני) מזוז, איני מצליח לזהות אחד שתהליך ההחלטה שלו ידמה למתרחש עתה לעיני כל אזרחי המדינה. זה כבר כמה זמן שפרקליטים מנוסים מבטיחים בנסיבות חברתיות מעוטות משתתפים כי "השבוע זה נגמר לכאן או לכאן", ומתבדים. כעבור שבוע הם חזרו על אותה הבטחה ושוב התבדו. ב-14 הימים האחרונים הם כבר אומרים כי אין בפיהם הסבר ותירוץ ותואנה. זה פשוט לא מובן.

הלשכות של וינשטיין מזה ופרקליט המדינה משה לדור מזה חייבות להתגבר על מחלוקות זוטא ועל פערי חשיבה ולהגיע להחלטה מחייבת. מה גם שכבר נפלה הכרעה וליברמן לא יועמד לדין על קבלת שוחד, אבל ממתינים לו סעיפים פליליים כבדים אחרים.

הדחיות האינסופיות של וינשטיין בסוגיה זו הן במידה מסוימת הפרת אמונים. קודם כל כלפי ליברמן שנכפה עליו עינוי דין מיותר וממושך. גם כלפי הציבור הרואה לנגד עיניו רשלנות ועייפות ובזבוז כספים משווע.

אין בדברים האלה כדי להאיץ ביועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום. גם לא כדי לסגור את התיק. בעיקר אין בהם הצעה לפעול בקלות דעת וברוח נחפזת. אך במקרה של שר החוץ אביגדור ליברמן עברה המטוטלת לקצה הקיצון שמנגד. לא קלות דעת כאן כי אם דשדוש המעורר לעג או חשדות כבדים אחרים כלפי הממונים על שלטון החוק.

אם לא תתפרסם היום ההחלטה יהיה צורך לדחותה עד אחרי החג שלא מסתיים למחרת ליל הסדר אלא כתום שביעי של פסח בעוד כ-12 ימים.

יועץ משפטי צריך להיות מסוגל להכריע. אפילו להכריע נגד נטיית ליבו. גם אם בחדרי חדרים היה מעדיף לסגור לשר החוץ את תיק האישום אך מסיבות מקצועיות אינו יכול.