פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למצוא את יוזמת השלום הנכונה

      רוברט קפלן מהמרכז האמריקני החדש לביטחון כתב בשבוע שעבר ש"במזרח התיכון, כשהרשות המרכזית מתפוררת, התוצאה אינה דמוקרטיה אלא אנרכיה". מנהיגות ישראלית אחראית בוודאי שאינה צריכה בנסיבות אלה להיחפז ולהשתחרר מנכסיה (או מקלפי המיקוח שלה) רק כדי לרצות את מי שדורשים ממנה "יוזמות" ומייד!

      מה שמפליא הוא שאנשים המנוסים במשאים ומתנים אינם מבינים כי גבול הוויתורים של הצד האחד הוא כמעט תמיד נקודת המוצא לתביעות הנוספות של הצד השני. אצל הערבים זה כבר הפך שיגרה: בכל פעם שישראל מציעה הצעות מרחיקות לכת יותר - עמדתם מקצינה. בינתיים, בכל אופן, מסרבים הפלשתינים לנהל משא ומתן, וטעמיהם עימם: הם מצפים שהאו"ם, האירופאים (ואולי גם ארה"ב) ייתנו להם את מבוקשם בלא צורך בוויתורים מצידם, ואם לא, אולי יעשה זאת לחץ פנימי בישראל, כמו זה של אנשי "היוזמה" החדשה לשלום.

      מה שמניע את רובם הוא החשש שאם ישראל לא תזדרז לעשות שלום עם הפלשתינים - אפילו במחיר של ויתור כמעט מוחלט על רוב עמדותיה הביטחוניות והמדיניות - היא תמצא את עצמה בבידוד. לזכותם ייאמר שבניגוד ל"יוזמות" קודמות, לפחות אין בהצעותיהם פתח ל"זכות השיבה" של "הפליטים". מאידך, גם אין שום התייחסות לנושאים חיוניים כמו פירוז המדינה הפלשתינית, מניעת הסכמים צבאיים עם מדינות אחרות, השליטה במרחב האווירי, הצורך בשליטה ישראלית בבקעת הירדן וכו'. גם שלטון חמאס בעזה אינו מוזכר, ומן הסתם גם אין שום התייחסות לכמעט-ודאות שאם הצעותיהם תתקבלנה, נמצא מולנו בעתיד גם את הפטרון האיראני עצמו.

      דרך בפיקוח הפלסטינים

      עצם ההתייחסות לקו הירוק כגבול משמעותו היא שהשארת גושי היישובים הגדולים בידי ישראל תיחשב לוויתור פלשתיני ולא כדבר העומד מחוץ לכל ויכוח. ואילו הקביעה שהשכונות הערביות בירושלים תהיינה בריבונות פלשתינית פירושה, בין היתר, שהדרך ל"הדסה" ולאוניברסיטה העברית בהר הצופים ולקברי היהודים בהר הזיתים תהיה בפיקוח הפלשתינים. אגב, "תוכנית השלום הערבית" מ-2002 שחברי הקבוצה רוצים שישראל תאמץ אינה כלל תוכנית שלום אלא תכתיב לישראל בנוסח "כזה ראה וקדש".

      אחד מדוברי הקבוצה נימק את להיטותו בכך שסעודיה לא תעשה עסקים עם ישראל כל עוד זו לא תעשה שלום עם הפלשתינים. אך שוב התברר, כולל בשיחה של המלך עבדאללה עם מזכיר ההגנה האמריקני גייטס, שהצמרת הסעודית מודאגת מאיראן, מהתמרדות המיעוט השיעי הגדול בסעודיה עצמה ומהתערערות השלטון בירדן. העניין הפלשתיני אינו מופיע בנושאים המעסיקים אותה. גם את המורדים והמפגינים במצרים, בלוב, בתימן ובסוריה אין הנושא הפלשתיני מטריד במיוחד. "זה עלול להשתנות בעתיד, אם וכאשר הנ"ל יתפסו את השלטון", מזהירים. אכן. אך האם לסיכומים ולסידורים שונים שייעשו עכשיו עם אבו מאזן ו/או עם השליטים שכיסאות חלק מהם מתנדנדים יהיה אז ערך כלשהו?

      ראש הממשלה שוקד על הכנת הצעות ורעיונות קונקרטיים, שאובאמה, מפי הנשיא פרס, והקנצלרית מרקל, מידי נתניהו עצמו, כבר קיבלו עליהם פרטים ראשוניים. "יוזמות שלום" פרטיות והזויות בוודאי אינן הדרך לקדם את האינטרס הישראלי - כולל השלום.