גם חוסני מובארק יודע היטב כי "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר", גם במצרים. מובארק דיבר אתמול לראשונה מאז הדחתו לפני חודשיים, אך לא כי הוא שואף לשוב לשלטון. מובארק דיבר כי הוא בלחץ, בדיוק כמו הצבא, הממשלה, הכלכלה, צעירי המהפכה, מפלגת השלטון של מובארק (NDP) החיה ונושמת והמועמדים לנשיאות. מצרים כולה רותחת. כמו ביפן גם במצרים קיים חשש מרעידות קשות נוספות. רק האחים המוסלמים מפגינים רוגע. בשביל זה הם כאן, אלטרנטיבה שקטה ושפויה במערכת פוליטית בלתי יציבה.
לא השכילה למצוא מנהיג
"קואליציית צעירי המהפכה", שהצליחה באופן מעורר התפעלות להדיח את הנשיא, לא השכילה עדיין למצוא מנהיג. נבוכים הם נאלצים לראות כיצד המפלגה הלאומית הדמוקרטית של מובארק יחד עם האחים המוסלמים, שני גופים פוליטיים יריבים מבחינתם, זוכים לאור ירוק ואפילו לתמיכה מצד המועצה הצבאית העליונה. לגיבורי תחריר יורד סוף סוף האסימון. הצבא הסכים לשינוי המיוחל ושלח את מובארק ומשפחתו לשארם. אבל אותו צבא רחוק מלוותר על כוחו, עוצמתו ונכסיו הכלכליים העצומים. מותר לגעת במובארק, לא בטנטאווי.
היה מי שהתלהב אצלנו מכך שישראל כמעט אינה מוזכרת ב"אביב העמים הערבי" ובטח לא במצרים. סוף השבוע האחרון במצרים הוכיח שהשמחה היתה מוקדמת. עמרו מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית ואחד המועמדים הבכירים לנשיאות, תקף שלשום באוניברסיטה האמריקנית של קהיר את ישראל ואת מדיניותה ואף הזכיר כי הוא הודח ב-2001 מתפקידו כשר החוץ בשל התקפותיו על ישראל. כמעט במקביל 2,000 איש הפגינו מול שגרירות ישראל בדרישה לסגור אותה. מבחינת המועצה הצבאית העליונה, להפגין נגד ישראל זה בסדר. זה אפילו יכול להיות שחרור קיטור.
יש בירושלים כאלה שחוששים כי השלום עם מצרים יהפוך למסגרת בלי תמונה. בינתיים מצרים כולה הופכת לתמונה בלי מסגרת.