ביום שישי האחרון, 8 אפריל, נחתו מספר פצצות מרגמה ורקטות בשטח המועצה האזורית אשכול שבעוטף עזה. שני לולי תרנגולות ובית מגורים ספגו פגיעה ישירה ונגרם להם נזק גדול, אך לא היו נפגעים.
זה, פחות או יותר, היה המידע שדווח באמצעי התקשורת. מכולם הושמטה העובדה שהרבה מבין האפרוחים בלולים שבקיבוץ ניר-עוז נהרגו במתקפה. בלול אחד, שאכלס באותו זמן 20 אלף אפרוחים, מתו 4,000. בלול השני היו 36 אלף אפרוחים, מתוכם מתו 5,000. אפרוחים רבים נוספים נפצעו קשה.
כאשר מוות של אלפי אפרוחים נתפס בעיני הציבור כ"נזק", ברור מי נתפס כקורבן במקרה הזה: לא בעלי החיים שמשלמים בחייהם, אלא הלולנים, שנגרם להם נזק ל"רכוש". במקרה הזה, גזר דינם של האפרוחים היה חרוץ מראש, חייהם לא היו פחות מלאי סבל והם היו נשחטים תוך מספר שבועות אם לא היו נהרגים עכשיו אבל ההתעלמות הגורפת מהמוות ההמוני, גם כאשר הוא סמוי היטב בין השורות, בהחלט לא מעיד עלינו לטובה כחברה.
בתעשיות המזון בישראל מוצאים את מותם מאות מיליוני בעלי חיים כל שנה. אם היינו מדווחים על כל מקרה מוות של בעלי חיים, היו צריכות להתפרסם מדי יום אלפי כתבות על בעלי חיים שמתו, כמחצית מהם אפרוחים שמתו במסגרת תעשיית הבשר. אבל החברה שלנו נמצאת בנקודת הקיצון השנייה החפצה של בעלי החיים. כאשר הם נפגעים, לא הם הקורבנות, אלא בני האדם להם הם "שייכים" באופן אירוני, אלה שכולאים אותם בצפיפות ומייעדים אותם למוות מלכתחילה.
מצבם של האפרוחים הוא עגום במיוחד: בניגוד ליונקים גדולים, כמו פרות, כבשים או חזירים, לחייהם של האפרוחים בקושי יש ערך כלכלי. במדגריות בהן בוקעים האפרוחים לפני שנשלחים ללולים, נוהגים להרוג את האפרוחים שזה עתה בקעו אם לא משתלם כלכלית לגדל אותם: במידה והם נראים חולים או חלשים (ובמקרה של תעשיית הביצים, גם אם הם זכרים אפרוחים בתעשיית הביצים לא גדלים למימדים לא-טבעיים תוך חודשיים, בניגוד לאלה בתעשיית הבשר), הם מושמדים בשיטות שונות, כאשר גריסה או חשמול נחשבות כיום הומניות יותר משיטות אחרות. מותם של חמישה עד תשעה אחוזים מהאפרוחים במהלך חייהם לפני השחיטה נחשב גם הוא דבר שבשגרה. גם לאחר מותם, בשרם של האפרוחים נמכר לעתים בשקלים בודדים: זה כל שווים.
לסיכום, אי אפשר שלא להיזכר בציטוטו של מוהנדס קרמצ'נד גנדי: "גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות ביחסה לבעלי החיים". אם זה נכון, כנראה שהחברה המערבית כולה רחוקה מלהיקרא מוסרית, כיוון שבדרך כלל בעלי החיים בה נעלמים מן העין.
