לפני שנים רבות שהה אבי במשך שלושה חודשים ביפן, לרגל עסקיו. כשחזר סיפר לי שמדי פעם מתרחשות שם רעידות אדמה. "מדי פעם?", שאלתי בתדהמה. "כן", הוא השיב, "לעתים האדמה רועדת שם אפילו כמה פעמים בחודש, וזאת תחושה בכלל לא נעימה! אבל התושבים המקומיים כנראה כלל לא שמים לב לרעידות, הם נולדו לתוך זה ורגילים לא לפחד." בהחלט יחס ראוי להערכה, חשבתי. הרי אין דבר טבעי מזה, כשאינך מסוגל לשנות משהו, אתה פשוט מתרגל אליו.
וזה המקרה היפני. היפנים חיים בחבל ארץ מועד לפורענות מבחינה סיסמוגראפית, הם נולדים לתוך עולם לא יציב (תרתי משמע) ולמדו, כך נראה, גם לחיות בו. גם כשחוו את הצונאמי בחודש האחרון, על רבבות ההורגים והתאונה הגרעינית שהוא גרם, הפגין העם היפני שיקול דעת, רוגע ושלווה, שניתן לייחס רק לעמים מעטים בסיטואציות דומות. בסיקור התקשורתי בישראל של המאורעות האלה, הודגש שוב ושוב ש"אצלנו במקרה של אסון בסדר גודל כזה התושבים, היו מתנהגים אחרת. הם בוודאי לא היו מצליחים להיות כה מאופקים". "איפוק", סיכמו הפרשנים, "הוא אינו תכונת אופי ישראלית טיפוסית."
רצתי לממ"ד, חשבתי על היפנים
בזמן האחרון חשבתי על ההשוואה הזו, ולמה היא בכל נולדה. האם מישהו רוצה שהישראלים יהפכו ל"יפאנים יותר"? ואם כן, מדוע? רק בסוף השבוע, בלילה שבין שישי לשבת, מצאתי תשובה לשאלה הזו. באותו לילה, האזעקה נשמעה אצלנו פעמיים. בפעם הראשונה התעוררתי משינה עמוקה ואילו השניה מצאנו את עצמנו נגררים שוב לממ"ד, אחרי שכבר הספקנו לשוב למיטות.
אחרי האזעקה הראשונה, סחבנו את הילדים בחושך לממ"ד. הם התעוררו, והבת פחדה וחזרה ושאלה האם מדובר בתרגיל. ניסינו להרגיע אותה ובסופו של דבר גם הצלחנו. גם החזרנו כמה טלפונים מבוהלים לבני משפחה, וההורים ששמעו על הנפילות הפגינו אופטימיות של מבוגרים. גם אנחנו השתדלנו.
אחרי שכולם נרדמו חשבתי רק על דבר אחד. פחדתי שלא אשמע את האזעקה אם היא תופעל בפעם השלישית. לשמחתי, היא לא נשמעה. אירועי הלילה הזה מצטרפים למטח טילים נוסף שנורה לעברנו בתקופה האחרונה. אירועי הירי מרצועת עזה, לעבר האזור שבו אנחנו גרים, הפכו מאז מבצע "עופרת יצוקה" לחלק מהשגרה. בגנים מתארגנים לשינה קבוצות משותפת, תושבים מכינים ממ"דים ולוקחים בחשבון כל אפשרות. הטילים מעזה הופכים אצלנו למשהו שדומה לרעידות אדמה אצל היפנים. עכשיו אתם מבינים למה הם רוצים שנהיה כמו יפנים?
שלום יפתור את בעית הטילים
מדובר במניפולציה עמוקה מצד השלטון, שקר גס ומעוות אותו מנסים להכניס לנו לראש. מישהו החליט, כך נדמה, שהטילים הם חלק מחיינו, ועלינו פשוט ללמוד לחיות איתם, מאין תופעת טבע. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שמתחילת שנות התשעים אסור בישראל לבנות בתים ללא ממ"דים? במקום לחפש פתרון של שלום, ממגנים את הבתים. כפטריוט ישראלי וכתושב הדרום (אשדוד), אינני מוכן לקבל את המציאות הזאת. אינני מוכן להתרגל לטילים מעזה. הם לא תופעת טבע שאותה יש לקבל כהווייתה. הממשלה חייבת לעצור את השיגורים עכשיו ולמנוע אותם מחר. לצורך כך המנהיגות הישראלית לא תזדקק לאומני האופל ולקוסמים אלא רק לשכל הישר. על המנהיגים שלנו להפנים שאנחנו לא יפנים, והטילים הם לא רעידות אדמה. השקר הזה לא עובד עלינו.
אין מנדט ל"עופרת יצוקה 2"
המציאות כיום איננה מציאות שאיתה מישהו כאן יוכל להשלים. אל תצאו למבצעים צבאיים, מבלי שקיבלתם את הגיבוי של התושבים שמשלמים בבריאותם ובבריאותם הנפשית של הילדים שלהם, כשטילי החמאס נורים אל בתיהם! אל תדברו על עורף חזק כאשר אינכם חלק ממנו. ואולי פשוט פעם אחת תקחו את הילד שלכם בלילה לממ"ד החשוך כי אולי רק אז תבינו מה קורה לאזרחים שבשמם אתם מתלהמים כרגע.