בימים אלה, בעקבות עוד הסלמה יזומה על ידי חמאס או כל ארגון טרור אחר הפועל מעזה, צפויות כלפינו עוד ביקורות לא מעטות. זה יקרה בעקבות הפעילות ההגנתית הישראלית בעזה שתהפוך בעיני העולם, ובמהירות, לתיאור של תוקפנות ישראלית. במצב הזה הפגנת נקיפות המצפון של גולדסטון במאמר שפירסם לפני שבוע, כמו גם תקיפת אוטובוס צהוב על ידי פעילי הטרור של עזה ביום חמישי, מוענקים נכסי הסברה לאלה העוסקים במלאכה הלא פשוטה הזו בירושלים.
בשנים האחרונות התגלתה נוסחה מאוד פשוטה למי שרוצה לזכות בפרסום עולמי, בין שהוא סופר, עיתונאי, פוליטיקאי או שופט: לתקוף את ישראל. עליך רק להיות נחרץ, בטוח בעצמך, ובעיקר - לא לתת לעובדות לקלקל את הסיפור הטוב שיש ברשותך. עכשיו, אחרי סערת גולדסטון 2 (הסערה החיובית, בעקבות הסתייגותו מהטלת האשמה בעופרת יצוקה על ישראל) אני דווקא רוצה להגיד כמה מילות תודה לכבוד השופט. בינינו, כמה אנשים, ונתייחס רק לעשור האחרון, תוקפים את ישראל ואת ממשלותיה השונות בעקבות הסכסוך? קשה לספור. אבל כמה מהם אזרו אומץ ועשו אחורה פנה (כן, למרות הגמגומים והסירוב של גולדסטון לגנוז את הדו"ח, בסיכומו של דבר הוא עשה אחורה פנה)? כמה מהם מסוגלים לפרסם מאמר וידוי אמיץ כפי שעשה גולדסטון? בודדים.
זה לא הופך את גולדסטון לצדיק בסדום, אבל אפשר להשתמש - בחוכמה - במאמר שכתב כבנכס תקשורתי והסברתי.
את המצב ההסברתי המסובך שלנו חוויתי על בשרי בשבוע שעבר כשהוזמנתי מטעם קרן היסוד להלסינקי כדי להרצות בפני הקהילה היהודית הקטנה והחמה ובפני הכנסייה הלותרנית על המצב באזורנו. בשתי ההרצאות התחלתי בסיפורו של גולדסטון כפתיח. הוא מסייע להמחיש כמה חשוב לשמור על איזון והגינות בהצגת הסכסוך המתמשך.
עדיין יש אנשים טובים
פינלנד היא מדינה מיוחדת בהקשר שלנו. במהלך מבצע עופרת יצוקה, בשעה שבעולם התארגנו בלי סוף הפגנות נגדנו, בחרו אלפי פינים להפגין למען ישראל. ולא רק משום שהצבע של הדגל שלהם זהה לצבעי הדגל שלנו. אז לא, לא כל העולם נגדנו, וצריך לדעת איך לרכוש את לבבותיהם.
בשעה שהרציתי, שגריר ישראל בהלסינקי, אבי גרנות, התקבל על ידי המארחים בכנסייה כגיבור. וזה לא המקום היחיד בפינלנד שבו השגריר הישראלי מתקבל בזרועות פתוחות. אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שפינלנד אינה חלק מסקנדינביה - הוא מקבל אותה לפי גילויי האהדה שלה זוכה ישראל. כמי שביקר בנציגויות ישראליות רבות בעולם, הלסינקי היתה בהחלט חריג נעים ביותר. דווקא במקום הקר והעצור הזה הרגשתי חמימות. הפינים אינם מפורסמים ביותר בהבעת רגשות, בטח לא כלפי זר. מדוע הם לטובתנו? ייתכן שדווקא מבט נקי על הסכסוך, מבט בעיניים רציונליות ולא אמוציונליות, גורם להם להבין שהסכסוך הזה רחוק מלהיות עניין של שחור ולבן?
במקביל לפינלנד השתתפתי בכינוס שאירגן פרופ' איתן גלבוע, העומד בראש המרכז לתקשורת בינלאומית של אוניברסיטת בר-אילן, בנוגע למאבק על תדמית ישראל בעולם. המרכז שהוא הקים עוסק בהיבטים מחקריים וביישומיים של דיפלומטיה וכיסוי תקשורתי במגוון נושאים - טרור ומלחמה, דיפלומטיה ושלום, משפט בינלאומי, כלכלה, תרבות ואפילו ספורט. במשך יומיים השתתפו בכנס מומחים שונים מהאקדמיה, התקשורת, המשפט ונציגי משרדים ממשלתיים.
כמו בפינלנד, גם מהכינוס הזה יצאתי בהרגשה טובה. אם בפינלנד ראיתי כי לא כולם נגדנו וכי אפשר לרכוש לנו אוהדים, בכינוס הזה ראיתי כמה אנשים מוכשרים מתגייסים למאמץ ההסברתי של ישראל, וכמה רעיונות טובים יש לנו לייצא בנושא. גם אם גולדסטון לא מתכוון לבקש לגנוז את הדו"ח, המאמר שפירסם הפיח רוח טובה באנשי ההסברה שלנו, והוא יכול לשמש נקודת משען להמשך המאבק ההסברתי של ישראל.