פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ימי היישוב - אילו הצליח הלח"י

      רק זה היה חסר לנו, להרוג את צ'רצ'יל. השבוע שלח העבר יד והושיט לנו פיסת מידע בת 70, לערך. הצעתו של אליהו בית צורי (רוצחו של השר הבריטי הממונה על המזרח התיכון, הלורד מוין), להרוג את מי שהיה אז ראש ממשלת בריטניה והלוחם העיקרי נגד צבאותיו של היטלר, וינסטון צ'רצ'יל.

      בית צורי היה בחור צעיר, בשנות ה-20 לחייו, נלהב לרעיון הכנעני, חבר האצ"ל שפרש מן הארגון ועבר ללח"י, אשר לא הסכים להפסקת אש מול בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה.

      בית צורי האמין כי טרור אישי למען הגשמת האידיאולוגיה הוא פעולה כשרה, כשם שהיה הדבר נכון בעיני חבריו לארגון הקטן והקיצוני הזה.

      המטרה הראשונה היתה התנקשות בלורד מוין (או בשמו המלא: וולטר אדוארד גינס). מוין היה אז שר במשרד החוץ, ממונה על המזרח התיכון ועל מימוש מדיניות הספר הלבן של בריטניה בקשר לארץ ישראל. הוא היה מזוהה עם ההגבלות הרבות שהטיל המנדט הבריטי על העלייה ועל רכישת הקרקעות על ידי יהודים; היה זה ששילח את אוניית המעפילים סטרומה בחזרה אל המים הסוערים, ואל טביעתה בסופו של דבר; והציע הצעה מטורפת להעביר את יהודי ארץ ישראל לאזור במזרח פרוסיה לאחר שבעלות הברית ינצחו את הנאצים.

      אליהו בית צורי ואליהו חכים נשלחו לקהיר כדי להורגו. הגיעו, ירו, הרגו, ניסו להימלט על אופניים, אך נתפסו והועלו לגרדום.

      הרבה כיכרות ורחובות בארץ נקראים כיום על שמותיהם. היו שראו בהם גיבורים ארץ ישראלים שמסרו את נפשם, ולעומת זאת הנהגת היישוב ראתה בכך מעשה חמור וחסר אחריות.

      עכשיו מתברר שבית צורי, הצעיר הנלהב, חשב שאין בכך די וכי מוטב להרוג גם את צ'רצ'יל. ייתכן שהרעיון ההזוי הזה לא יכול היה לצאת לפועל משום שהשמירה על ראש הממשלה היתה הדוקה יותר מן השמירה על הלורד, וייתכן שממילא לא היה מאושר על ידי הנהגת הלח"י.

      אך תארו לעצמכם מה היה קורה לו חבורת הצעירים היתה מאמצת את ההצעה, איזו מתנה נהדרת יכול היה להיות חיסולו של האריה מלונדון לפיהרר הנאצי.

      התנהגותה של ממשלת בריטניה בעניין הציוני היתה, אכן, בלתי נסלחת. האימפריה שהשמש לא שקעה בה נקלעה בסוף שנות ה-30 למבוי סתום, כתוצאה מכך שהפלשתינים משכו לכיוון אחד, היהודים משכו לכיוון הפוך, ומחויבויותיה לשני הצדדים היו סותרות.

      "הספר הלבן" של 1939 כלל גזירות שהתנועה הציונית לא יכלה לעמוד בהן, והפסקת העלייה דווקא במועד שבו יהודי אירופה ניסו להימלט מגיא ההריגה.

      הנהגת היישוב, בראשות בן-גוריון, הבינה כי עם כל הזעם על בריטניה אי אפשר לפתוח נגדה חזית בפלשתינה-א"י, וארגון הלח"י לא הבין זאת.

      איזה מזל שלא ניסו לרצוח את צ'רצ'יל!