פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בלילה עדיף להיות בריא

      מערכת הבריאות סלחנית כלפי רופאים מתמחים שחורגים מסמכותם ולא מתייעצים עם הרופאים הבכירים הכוננים מהבית בערב ובסופי שבוע. את מחיר הפיקוח הרופף משלמים המטופלים והמאושפזים

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      21 באוקטובר 2004, שלוש וחצי לפנות בוקר, מחלקת היילודים באגף נשים ויולדות בבית החולים בילינסון, אחד מבתי החולים הגדולים בארץ. האחות במחלקה שבה מאושפזים התינוקות הרכים שאך נולדו מבחינה כי עורה של תינוקת שנולדה רק חמש שעות קודם בלידה מסובכת ומורכבת בחדר הלידה של בית החולים, מכחיל. עוד היא מגלה כי התינוקת סובלת מקשיים בנשימה ומירידה בריכוז הדם. האחות מזעיקה את רופא התורן הבכיר באותו הלילה בחדר לידה ובמחלקה, ד"ר סאמר סמארה, אשר היה אז רק מתמחה בתחילת דרכו - אפילו עוד לפני בחינות השלב הראשון של ההתמחות. ד"ר סמארה בדק את התינוקת, והחליט על דעת עצמו להשאיר את התינוקת במחלקה ולהמשיך מעקב. ד"ר סמארה עשה זאת בלי להתייעץ עם הרופא הכונן והבכיר שנמצא באותה עת בביתו, וכלל לא יידע אותו על המקרה. זאת אף שבמחלקת הפגים במרכז שניידר לרפואת ילדים הסמוך יכלו לתת לתינוקת טיפול והשגחה אינטנסיביים הרבה יותר.

      לאחר שד"ר סמארה בדק את התינוקת הוא הלך לישון בחדרו. כעבור כשלוש שעות, בשש בוקר בערך, העירה אותו האחות וביקשה ממנו שיבוא לבדוק שוב את התינוקת, כי היא הבחינה בהחמרה נוספת במצבה. היא נאלצה לשוב ולקרוא לרופא עוד כמה פעמים עד שניאות להגיע ולבדוק את התינוקת הרכה. הפעם הוא כבר הורה על העברתה המיידית לפגייה בשניידר. שם התגלה כי התינוקת, שנולדה לסימה ולדוד שאול מפתח תקווה בשבוע ה?37 להריון ושבמהלך הלידה (שבה נכח ד"ר סמארה) היתה במצוקה שדרשה הנשמה ידנית וסבלה מתופעות של האטה בקצב הלב, סובלת מדימום מאסיבי במוח. התינוקת, שהוריה עוד לא הספיקו לתת לה שם, הובלה לחדר הניתוח לניתוח ראש דחוף, אולם מתה במהלך הניתוח, 15 שעות בלבד אחרי לידתה.

      פרשת מותה של התינוקת בבילינסון, שנחשפת כאן לראשונה, היא רק עוד דוגמה לשיטת המתמחים שאחראים למרבית המחלקות במרבית בתי החולים בארץ משעה ארבע אחר הצהריים בכל יום ועד שמונה בבוקר למחרת, ובסופי השבוע. למעשה, רופא מתמחה בתחילת דרכו, שלרוב עובד שעות ארוכות ברצף ולא תמיד יש לו די ידע וניסיון, הוא האחראי בשטח לשלומם של החולים המאושפזים בבתי החולים במרבית שעות היממה. האחות האחראית אמורה להסב את תשומת ליבו לכל שינוי במצב החולה, והוא אמור לתת מענה מיידי. במקרה הצורך עליו להתייעץ או ליידע את הרופא הבכיר והמנוסה שנמצא בביתו. הכונן הבכיר אמור לתת ייעוץ טלפוני ולהגיע לבית החולים במקרה קיצוני - וכך יובטח שלומם של החולים.

      השיטה לא חדשה, ובשנים האחרונות התפרסמו עוד ועוד כשלים ומחדלים שהביאו לפגיעות קשות ולמוות של מאות ואולי אף אלפי חולים. אולם המקרה הזה, תינוקת בת יומה שנפטרה בבילינסון, ומקרים נוספים שנחשפים כאן לראשונה, מגלים עד כמה שיטת התורנים שברירית ועד כמה מערכת הבריאות סלחנית כלפי רופאים מתמחים שחורגים מסמכותם ולא מתייעצים עם הרופא הכונן. את מחיר הרשלנות והפיקוח הרופף עלול לשלם כל מי שמטופל או מאושפז בבית החולים בלילה או בסוף השבוע.

      הסתפקו בנזיפה

      פרשת מותה של התינוקת נחקרה גם בבית החולים וגם במשרד הבריאות. בוועדת בדיקה פנימית של בילינסון בראשות פרופ' איתן לוננפלד נקבע כי ניהול הלידה היה "תקין", אבל "למרות סימני האזהרה שהופיעו במחלקת היילודים היה עיכוב במחלקה זו באבחון הבעיה ובטיפול בה". הוועדה ציינה גם כי "אבחון מוקדם וטיפול מוקדם יותר לא בהכרח היו משנים את מהלך המחלה ותוצאותיה".

      בעקבות הבדיקה הפנימית החלה גם חקירה בנציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות שהביאה בפברואר 2008 להגשת קובלנות משמעתיות נגד ד"ר סמארה באשמת רשלנות חמורה והתנהגות שאינה הולמת רופא.

      לאחרונה, לאחר דיונים ממושכים, הוחלט להסתפק בנזיפה בלבד לד"ר סמארה, לאחר שהורשע בהתנהגות שאינה הולמת רופא כשלא התייעץ ולא דיווח טלפונית באותו הלילה על מצבה המידרדר של התינוקת לרופא הכונן הבכיר במחלקה שהיה באותה עת בביתו. כמו כן הורשע ד"ר סמארה בכך שלא נענה כבר לקריאה הראשונה של האחות במחלקה לבוא ולבדוק את התינוקת לפנות בוקר.

      נציגת הלשכה המשפטית במשרד הבריאות, עו"ד שני בצלאל, ביקשה לא להסתפק בעונש של נזיפה בלבד אלא לשלול לשלושה חודשים את רישיון העיסוק ברפואה של ד"ר סמארה (שהיום כבר מומחה ברפואת ילדים ועובד בקופת חולים כללית בטירה). בנימוקיה הסבירה עו"ד בצלאל שכל מערך בתי החולים בישראל, בכל שעות התורנות, בנוי על שיטה קבועה - רופא תורן מדווח על כל מקרה חריג לרופא הבכיר הכונן ומתייעץ איתו. לטענתה, העונש שיוטל על ד"ר סמארה צריך להביא לידי ביטוי את חשיבות השמירה על הכללים המחייבים את כל בעלי התפקידים הרפואיים במסגרת שעות התורנות "כי אחרת", הזהירה נציגת משרד הבריאות, "יביא הדבר לקריסת מערכות". עוד טענה עו"ד בצלאל כי העונש שיוטל על ד"ר סמארה צריך להעביר "מסר ברור לציבור הפונה לבית החולים כי לצורך הטיפול בו עומד מנגנון שלם המופקד על שלומו ובריאותו".

      הוועדה בבית הדין למשמעת החליטה להסתפק בנזיפה בלבד. הוועדה גם הרשיעה את ד"ר סמארה בהתנהגות שאינה הולמת רופא ולא בסעיף חמור יותר של גילוי רשלנות חמורה. הוועדה ציינה כי החלטתו של המתמחה התורן להשאיר את התינוקת במחלקת היילודים ולא להעבירה כבר בשלוש וחצי לפנות בוקר לפגייה היא אמנם "לא בלתי סבירה", אבל הם הדגישו כי מאחר שבאותה עת הוא היה "מתמחה בתחילת דרכו, לפני בחינות שלב א'... היה עליו לפעול בזהירות המירבית וגם אם הבדיקות שערך לתינוקת היו תקינות היה עליו להיוועץ ברופא בכיר כונן באשר להמשך הטיפול בתינוקת ולא לקבל בעצמו את ההחלטה לא להעביר את התינוקת לפגייה".

      בהחלטתה להקל בעונש ובסעיפי ההרשעה קיבלה הוועדה את עיקרי הטיעונים שהעלה עו"ד ערן קייזמן, שייצג את הרופא בבית הדין למשמעת. עו"ד קייזמן ביקש מהוועדה לא להרשיע את ד"ר סמארה ברשלנות חמורה, ולהתחשב בכך שבזמן המקרה הוא היה רק רופא מתמחה וכי אף שבית החולים בילינסון "מצא לנכון להפקיד את התינוקייה בידיו... אין להעריך את שיקול דעתו של ד"ר סמארה כאילו היה רופא מומחה...".

      לאחר ההרשעה התקיים דיון על העונש. עו"ד קייזמן טען שיש להסתפק בעונש של נזיפה בלבד היות שד"ר סמארה "עשה אז כמיטב יכולתו. הוא היה רופא יחיד על היחידה כולה ואף נכח בחדר הלידה כאשר התינוקת נולדה". עו"ד קייזמן ציין כי ד"ר סמארה עצמו אף הודה בפני הוועדה כי "בזמן האירוע הוא סבר שהוא עושה את המירב בטיפול בתינוקת אך בדיעבד הוא מכיר בכך שהיה עליו לפנות לרופא הכונן. הוא מאוד מצר על כך שהתינוקת נפטרה, וההתמודדות עם ההליכים השונים הדירה פעמים רבות שינה מעיניו".

      ועדת המשמעת קבעה כי מעשיו של ד"ר סמארה באותו לילה "פוגמים באדנים שעליהם מושתת מערך בית החולים שנועד להבטיח טיפול רפואי נאות לציבור. חריגה מהכללים עשויה לפגוע בבריאותם ובשלומם של החולים ויש בה כדי לפגוע באמון הציבור בעוסקים ברפואה". עם זאת החליטו חברי הוועדה (היו"ר פרופ' פיטר ורדי, ד"ר רפאל בולדס ועו"ד רותי הורן, נציגת היועץ המשפטי לממשלה) להסתפק בעונש של נזיפה בלבד וקבעו כי "לא ניתן ללמד מחומרת התוצאה, מותה של התינוקת, על חומרת המעשה". הם אף ציינו כי "איננו סבורים שההחלטה (שלא להעביר באמצע הלילה את התינוקת לפגייה) היתה שגויה ואף לא ניתן לומר כי אילו נענה הרופא לקריאה הראשונה של האחות, היה בכך כדי לשנות את התוצאה". הוועדה התייחסה גם לשורת מכתבי תודה ושביעות רצון שקיבל ד"ר סמארה מאז.

      השופט בדימוס ורדי זילר, שאחראי מטעם שר הבריאות לענישת רופאים, קיבל את המלצת בבית הדין למשמעת והנזיפה נרשמה בתיקו של הרופא ב?16 בפברואר השנה.

      באוגוסט 2007 הגישו הוריה של התינוקת תביעה לבית משפט השלום בתל אביב נגד בית החולים בילינסון ונגד ד"ר סמארה. בתביעה, שהגיש עו"ד אבי לוטן, נטען כי "שרשרת כשלים ומחדלים הובילה למותה הטרגי של הפעוטה". התביעה הסתיימה לפני כשנה בהסדר ובו ההורים קיבלו פיצוי כספי ניכר והתביעה הוסרה.
      סימה ודוד שאול, הוריה של התינוקת שמתה בבילינסון, למדו רק מפניית "ישראל שישבת" על ההחלטה להסתפק בעונש נזיפה. האם סימה סיפרה: "מרגע ששמענו על החלטת הוועדה על 'העונש' שקיבל ד"ר סמארה, ובמיוחד על הנימוקים לעונש, המקלים ראש עם המקרה ולא מתייחסים בכלל לטיעונים של התביעה, הדבר מדיר שינה מעינינו. בשש השנים שחלפו, אנחנו כמשפחה ישבנו בשקט ושמנו את מבטחנו בממסד משרד הבריאות שיוציא את הצדק לאור. אולם אחרי ציפייה כה ממושכת ואמונה במערכת שתמצה את הדין עם ד"ר סמארה, באה ההחלטה זו וטפחה על פנינו.

      "לא ייתכן שעצם העובדה שעברו שש שנים מאז המקרה מקהה את עצם המעשה שד"ר סמארה עשה באותו לילה נורא. מבחינתנו, שש השנים שעברו לא היקהו במאום את הכאב שאנחנו מרגישים על האובדן הטרגי של בתנו; שש שנים שבהן אני חוששת להיכנס לבתי חולים מכל סיבה שהיא; שש שנים שבהן אני חושבת כל יום על בתי ומבלה כל יום שישי בבית העלמין להתייחדות עם בתי שנקטפה לאחר שרופא שהיה אמור לשמור ולהשגיח עליה בשבילי, לא ביצע כראוי את תפקידו בשעת האמת. כל שנה אני חוגגת לה יום הולדת - שאותו אני מבלה בבית העלמין במקום בחגיגה עם ליצן ועוגה.

      "החלטות מעין אילו, אשר מקלות ראש הן בעבירה שבוצעה והן במשפחה שעולמה נחרב עליה בן רגע, גורמות לנו לא להאמין במערכת הבריאות ובממסד הממשלתי שמאחוריו. מבחינתנו, העונש המגוחך שקיבל הרופא הוא כסתימת פיות לנו כהורים ונתינת פרס לרופא להמשיך כאילו כלום לא קרה. לא שש שנים ולא 60 שנה יגרמו לנו לשכוח את בתנו אשר נלקחה מאיתנו בעקבות רשלנות".

      מבית החולים בילינסון נמסר: "הרופא המדובר כבר אינו עובד בבית החולים. עם מינויה של פרופ' נחמה לידר למנהלת מחלקת היילודים ב?2006 היא הינחתה כי כל הרופאים התורנים של מחלקת היילודים יעברו הכשרה מלאה בפגייה, והם אף עושים תורנויות בפגייה. בפני האחיות במחלקה עומדת האפשרות להפעיל שיקול דעת וליצור קשר עם הרופא הכונן ואף עם מנהלת המחלקה בכל שעה אם לדעתה המציאות מחייבת זאת". מבילינסון נמסר עוד כי במחלקת היילודים בבית החולים כבר "אין רופא צעיר ולא מנוסה המשמש רופא תורן. זהו אחד המקומות היחידים בארץ שבהם זה המצב".

      ממשרד הבריאות נמסר: "מתמחים מוסמכים להישאר תורנים בהשגחתו של הכונן, כל עוד סבור מנהל המחלקה שהמתמחים בעלי יכולת וכישורים לכך. למתמחים יש אפשרות להתייעץ בכל בעיה שמתעוררת, וחשוב לזכור שבבית החולים נמצאים רופאים מומחים שיכולים לסייע למתמחים בכל רגע. יש לציין כי קיימת רגישות מיוחדת לרמה המקצועית של הרופא האחראי בחדרי מיון נשים ובחדרי הלידה. כיום יש נוהג שבחדרי לידה צריכים להיות רופאים מומחים. מנכ"ל משרד הבריאות מתכוון להפוך נוהג זה לחובה במסגרת חוזר מנכ"ל".

      עו"ד קייזמן מסר בשם ד"ר סמארה: "שעות הלילה הן שעות קריטיות בבתי החולים והפתרון שנמצא, ולפיו רופאים מתמחים בתחילת דרכם אחראים על מחלקות, הוא פתרון שנועד לכסת"ח. ד"ר סאמרה עשה כמיטב יכולתו בהתאם לכלים שעמדו לרשותו באותו זמן והעובדה היא שגם הוועדה חשבה שאין לשפוט היום רופא מומחה מוכשר, מוצלח ומקצועי על יסוד אירוע שקרה לו כמתמחה בתחילת דרכו".

      "דימום במוח, טיפול בריאות"

      המקרה של בתם המנוחה של סימה ודוד שאול הוא לא היחיד שבו נטען כי טעות לכאורה של מתמחים הסתיימה במוות. ביום שישי ב?2003, ערב סוכות, סייע ששון חדד לרעייתו צביה בשטיפת הבית. ששון, אב לשישה מבני ברק, היה אז בן 50. לפי עדותה של רעייתו, הוא החליק על הרצפה הרטובה, נפל על הפנים ואיבד את הכרתו. עד שהגיע האמבולנס הוא שב להכרה, אולם כבר בדרך לבית החולים הוא התלונן על כאבי ראש חזקים.

      בסביבות 13:00, כחצי שעה אחרי המקרה, הוא הובהל לחדר המיון בבית החולים שיבא בתל השומר. במיון הוא היה בהכרה ודיבר עם הרופאים, ונעשתה לו בדיקת סי.טי ראש שלא העידה על בעיה כלשהי. אולם הוא המשיך להתלונן על כאבי ראש חזקים ועל כאבים בחזה, בצד ימין. ששון ביקש מהרופאים לשחררו לביתו מאחר שהיה ערב חג, אבל הרופאה במיון אמרה שעדיף שהוא יישאר להשגחה. הוא נשלח לאשפוז במחלקה פנימית ג' והתקבל שם על ידי הרופא התורן המתמחה, שהיה אז בשנתו השנייה להתמחות והיה תורן המחלקה למשך כל אותו סוף שבוע.

      על פי התביעה שהגישה משפחתו של ששון ז"ל לבית משפט השלום בתל אביב ב?2005, על ידי עורכי הדין דניאל סרור ודורון כספי ממשרד כספי את סרור, נגד שיבא ומשרד הבריאות, בשעות הלילה במחלקה הפנימית איבד ששון את שיווי המשקל והחל להקיא. האחות במחלקה קראה לרופא התורן שהחליט לטפל בו בתרופה נוגדת קרישה, מכיוון שסבר שהוא סובל מתסחיף בריאה. לטענת התביעה, התרופה לדילול דם "רק הגבירה אצלו את הדימום במוח", ורק לאחר שהקיא דם שלוש פעמים נתן הרופא התורן את ההוראה להפסיק את התרופה.

      חשוב לציין כי בתיק הרפואי כתב הרופא המתמחה כי עליו להתייעץ עם הרופא הבכיר הכונן, אבל אין כל רישום אם נעשתה שיחה כזו. חשוב מכך: אם אכן נעשתה שיחה, מה המליץ או ייעץ הכונן? על פי כתב התביעה, עבר זמן רב מהרגע שבו הגיע ששון למיון ועד שהרופאים הבחינו כי הוא סובל מדימום מאסיבי במוח. אחרי האבחנה החדשה הועבר ששון באופן דחוף לניתוח ראש, אולם מת כשבועיים לאחר מכן, לאחר שהרופאים לא הצליחו לנקז את הדימום הרב בראשו ולהקטין את הלחץ התוך מוחי.

      התביעה מבוססת בין היתר על חוות דעתו של פרופ' מרדכי רביד. בחוות הדעת קבע רביד כי "למרות היעדר כל רמז קליני לתסחיף ריאתי ולמרות העובדה שלחולה לא היה אף אחד מגורמי הסיכון הידועים לתסחיף, החליט הרופא התורן לבצע בירור בכיוון זה. הטיפול התרופתי נוגד הקרישה לא הופסק גם לאחר שהתקבלו תשובות המעבדה ששללו את האבחנה והרופאים כלל לא התעכבו לחשוב על אבחנה מבדלת (חלופית) ולא העלו אפשרויות להסביר מדוע אדם בריא בן 50 מתעלף ומתלונן על כאב ראש עז".

      פרופ' רביד חיווה דעתו עוד כי "סיבת ההתעלפויות הראשונה והשנייה של חדד היתה דמם מוחי קטן שלא נראה בבדיקת הסי.טי שבוצעה בחדר המיון. הטיפול התרופתי נוגד הקרישה גרם לאזור הדמם הקטן לגדול ובסופו של המהלך החולה נפטר כתוצאה מדמם מוחי מאסיבי". מסקנתו של רביד היתה שהטיפול נוגד הקרישה ניתן לששון חדד "ללא כל סיבה נראית לעין, מתוך מחשבה שאינה סבירה. ובעיקר - אי הפסקת הטיפול נוגד הקרישה לאחר שהתקבלו תשובות הבדיקות אשר שללו אפשרות של תסחיף ריאתי, אינה עומדת חד?משמעית במבחן של חשיבה רפואית סבירה. אין ספק שהטיפול נוגד הקרישה אחראי למותו של החולה".

      בכתב ההגנה מטעם בית החולים שיבא ומשרד הבריאות נדחו כל טענות המשפחה ובהסתמך על חוות דעתו של פרופ' יורם לבוא, מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים איכילוב, נטען: "האבחנות שבוצעו היו נכונות בשים לב למצג שעמד בפני הצוות הרפואי המעורב בזמן אמת, מצבו הקליני של המנוח וממצאי הבדיקות - לרבות בדיקת הסי.טי ששללה אבחנה של דמם מוחי והצדיקה אבחנה של תסחיף בריאה ואת הטיפול התרופתי שניתן לו".

      בית המשפט מינה את פרופ' טובה חצ'ק?שאול, מנהלת המחלקה הפנימית בהדסה הר הצופים, לחוות דעתה בפרשה. חצ'ק?שאול קבעה כי החשד שהעלה הרופא התורן במחלקה לתסחיף ריאתי "היה סביר", וכי הטיפול הסביר ש"כל רופא סביר היה מבצע" היה אכן בתרופות נוגדות קרישה, למרות הסיכון לדמם מסכן חיים כמו זה שקרה למנוח. היא חיוותה דעתה כי "למרות התוצאה הטרגית לא היתה רשלנות בטיפול בחדד ששון ז"ל בנוגדי קרישה".

      פרופ' חצ'ק?שאול נחקרה ביולי 2008 בבית המשפט על ידי עו"ד סרור. הרופאה הגנה על חוות דעתה, אבל כשנשאלה אם נראה לה ראוי שחדד טופל יותר מ?48 שעות בידי רופא מתמחה בלבד ולא בידי רופא מומחה השיבה: "אני לא מאמינה שזה קרה בתל השומר. אם המתמחה בשנה השנייה להתמחות אז הוא טוב, ומן הסתם הוא יודע מה הוא עושה. מתמחה סביר בשנה השנייה יכול לנהל את המקרה, עם ייעוץ והכוונה של הכונן, כמו שהוא התייעץ".

      המשפט נגד בית החולים עדיין מתנהל וטרם ניתן בו פסק דין. בד בבד נחקר המקרה בוועדת בדיקה במשרד הבריאות. הוועדה הוקמה בדצמבר 2005 והיא סיימה את שמיעת העדויות כבר לפני כשנתיים, אולם עדיין לא הגישה את דו"ח הבדיקה שלה להנהלת משרד הבריאות. מעניין לציין כי משרד הבריאות כבר נאלץ להתנצל בפני משפחת חדד על הסחבת בעבודת הוועדה באפריל 2008. שנה קודם לכן, בפברואר 2007, ביקש נציב קבילות הציבור דאז, פרופ' שמעון גליק, להחיש את העברת דו"ח הבדיקה.

      צביה חדד אמרה כי בעלה טופל בידי רופא מתמחה במחלקה הפנימית "מיום שישי ועד יום ראשון בערב. נראה היה לנו שהוא קיבל את ההחלטות לבדו והוא בעצם הכריע את גורלו של בעלי. התלוננתי עוד ביום הראשון לאשפוז על הידרדרות מצבו של בעלי, אבל אף אחד מאנשי הצוות לא הבחין בכך. במחלקה נאמר לנו שמצבו דווקא משתפר. כל 'החוויה' שעברנו בבית החולים שיבא, היתה קשה וטרגית מכל הבחינות.

      "הלקח שלמדנו הוא שאסור להגיע לבית החולים בשישי?שבת כי אז אין רופא בעל שיעור קומה שיכול לטפל בחולה. המשפחה גם חייבת לא לעזוב לרגע את החולה לנפשו - זה פשוט מסוכן מדי". עו"ד סרור הוסיף כי המקרה של חדד "מדגים את סיכון היתר הגלום במצב השורר בבתי החולים בסופי שבוע, בעת שהצוות הבכיר נעדר מהמחלקות".

      מהמרכז הרפואי שיבא נמסר בתגובה: "מדובר בתביעה שהגישה משפחתו של חולה. לאור חוות דעת סותרות, מינה בית המשפט מומחית מטעמו שקבעה כי למרות התוצאה הטרגית לא היתה רשלנות בטיפול בחולה. ההליכים בתיק טרם הסתיימו ולכן איננו יכולים להתייחס למכלול הפרטים. מטבע הדברים, פטירתו של חולה שהיה בריא לכאורה עד האירוע הקצר שהביא למותו חייבת להיבדק ולהיחקר - ומסיבה זו החליט משרד הבריאות לקיים הליך בדיקה בלתי תלוי. ועדת הבדיקה עדיין לא פירסמה את תוצאות הבדיקה וגם בית המשפט עדיין לא פסק בתיק זה".

      ממשרד הבריאות נמסר כי "במהלך 2008 מונתה ועדת בדיקה חדשה לבדיקת מהלך הטיפול במר ששון ז"ל. ועדת הבדיקה תגיש דו"ח בשבועות הקרובים".

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      בבית החולים פוריה בטבריה רשום ככונן צנתורים רופא שכלל אינו רשאי לצנתר (אילוסטרציה) (צילום: ShutterStock)

      לכונן הצנתורים אסור לצנתר

      דוגמה נוספת לבעייתיות ולפגמים שבתפעול שיטת התורנים והכוננים מתגלה במחלקה הקרדיולוגית בבית החולים הממשלתי פוריה שבטבריה, שם למרבה האירוניה רשום בשלוש השנים האחרונות ככונן צנתורים רופא שכלל אינו רשאי לצנתר בשל טענות לתפקודו הכושל בתחום זה.

      מנהל מחלקת הלב בבית החולים, פרופ' יונתן חסין, מצוי בעימות מתמשך עם הרופא הבכיר, שרשום ככונן צנתורים שש פעמים בכל חודש אף על פי שאסור לו לצנתר. העימות בין השניים הגיע גם לפתחו של בית המשפט, והרופא הבכיר טען כי פרופ' חסין מתנכל לו. מנהל בית החולים, ד"ר יעקב פרבשטיין, מגבה את פרופ' חסין ואף מסר תצהיר לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ובו כתב כי "התנהגותו וגישתו של הרופא לא השתפרו למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו". פרבשטיין הצהיר עוד כי "החלטתו של פרופ' חסין לאסור על הרופא לצנתר ניתנה באישורי ומתוך ראיית טובת ציבור החולים, המחלקה ובית החולים... החלטתו של חסין לאסור על הרופא לבצע צנתורים בבית החולים היא בתחום אחריותו של מנהל המחלקה כגורם המקצועי הבכיר ביותר".

      אז כיצד מסבירים בבית החולים את האבסורד והסכנה הטמונים בכך שהרופא שלא יכול לצנתר רשום כ"כונן צנתורים"? ד"ר פרבשטיין, מנהל בית החולים פוריה, אמר ל"ישראל שישבת" כי הדבר קורה כדי לא לפגוע בשכרו ובפרנסתו של הרופא ובהתאם להסדרי והסכמי השכר הקיבוציים של הרופאים. פרבשטיין מסביר עוד כי כדי לא לפגוע בחולים ביום שהרופא המדובר מוצב ככונן צנתורים הם עושים מאמץ להציב כתורן במחלקה רופא שמסוגל בעצמו לבצע צנתורים כך ש"החולים אף פעם לא נפגעו ולא ייפגעו מסיטואציה זו וקיימת היכולת לצנתר בבית החולים באופן מיידי ומיטבי 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה".

      אך למרות טענות מנהל בית החולים, אפילו ועדה פנימית של המחלקה ל"הבטחת איכות וניהול סיכונים" בפוריה ביקרה את ההחלטה שבה הכונן הרשום אינו יכול לתת סיוע במקרה הצורך לרופא התורן שנמצא בתחילת דרכו הרפואית. הוועדה בדקה תלונה של חולה בן 57 מצפון הארץ שאובחן אצלו אוטם חריף בשריר הלב והוא טופל וצונתר שלוש פעמים במחלקה ביוני 2008. החולה שוחרר לביתו במצב טוב, אבל במקרה שלו עלו שאלות בנוגע לאיכות הטיפול.

      בפני הוועדה הפנימית טען הרופא שנאסר עליו לצנתר כי לדעתו הצנתור של החולה "בוצע באיחור של כמה שעות ואני חושב שהדברים היו נראים אחרת אם היו נותנים לי להתערב". הרופא העיד כי באותו יום הוא היה מוצב ככונן "ולכן היה חייב להתערב מכיוון שכרופא הבכיר במחלקה החולה באחריותו. עם זאת הוא מציין שאין לו אישור לטפל בחולים במחלקה". הוא ציין גם כי הרופא התורן שהיה לאחר תורנות הלילה נשאר במשך כל היום למחרת לעזור לטפל בחולה וזה נראה לו "לא אחראי". פרופ' חסין העיד בפני הוועדה כי "לאורך כל הדרך בטיפול בחולה היה בבית החולים רופא בכיר אשר היה אחראי לחולה ולרופא הזה סייע רופא בכיר נוסף".

      הוועדה קבעה כי החולה "טופל באופן רציף ואינטנסיבי בידי שני רופאים בכירים, ולעיתים שלושה, במשך כל 20 השעות הקריטיות". ואולם הוועדה התריעה כי "במחלקה קיים מצב בלתי סביר לחלוטין - רופא בכיר אשר משמש לעיתים כונן המחלקה - אינו מטפל פיזית בחולים מכיוון שאין לו אישור לכך. זהו מצב שעלול לדעת חברי הוועדה לעלות בחיי אנשים". הוועדה הגישה את מסקנותיה ביולי 2008, אך בנושא זה דבר לא השתנה.

      ranr@israelhayom.co.il