זכרונות מביקור בדרעא

על אף ההערכות הרווחות בעולם לפיהן שלטונו של בשאר אסד בסך הכל יציב ואיתן ולמרות התחזיות שאסד ישרוד את צונאמי המהפכות ששוטף את העולם הערב, נראה ששלטונו הולך ומתערער. גם לאחר נאומו של המנהיג הסורי בשבוע שעבר, בו רק איים בהפעלת כח ודיכוי נוספים נגד מתנגדיו, שוב אנו עדים להפגנות בדרעא, חומס, חמאה, לטאקיה, דיר א-זור, וגם בקאמשלי מעוז הקורדים בסוריה; עוד יום שישי של הרוגים, עימותים והמשך מעצרים. כוחות הביטחון הסוריים שוב יצאו לרחובות לבלום את ההפגנות; עדי ראייה מספרים שבדמשק יש איש ביטחון על כל תושב. זה מזכיר לי בדיחה ששמעתי באחד מביקוריי בסוריה, לפיה מכל ארבעה אנשים בסוריה, יש חמישה מלשינים.

הכל התחיל בדרעא, עיר גדולה על גבול סוריה וירדן , המאוכלסת בעיקר בשבטים בדווים. כל מחוז דרעא ואזור חוראן נשמע להוראות ראשי השבטים והחמולות; עד היום, השלטון המרכזי הצליח לרצות את מנהיגי החמולות ולקנות את אמונם של כמה דמויות מפתח, תוך העלמת עין מעסקי הברחות בגבול הסורי-ירדני הבעייתי. בחודשים האחרונים, בעקבות שורת המחאות המוצלחות בעולם הערבי, קיבלו צעירי האזור השראה והחלו לקרוא תיגר על המנהיגים המסורתיים, בקריאה להשתחרר משלטונו הקשה והמדכא של אסד.

ביקרתי בדרעא ב-2001, בדרכי לסוריה מירדן. העיר עצמה, בדומה להיום, נראתה מוזנחת ומוכת עוני. לאורך הדרך רצופת הכפרים הקטנים והעלובים, ניצבו אנשי ביטחון, חיילים ושוטרים, בכל צומת ובכל מעבר. המראה הזה, הסביר לי המלווה שלי, אינו שייך לסוריה; הוא האשים את התושבים שאינם מוכנים לקבל את המודרניות שמציע להם השלטון המרכזי. לא קשה לנחש, הוא היה נציג מפלגת הבעת'. בדרכנו לדמשק הוא הרבה לשבח את הנשיא והישגיו, אך לא סיפר כיצד באותם ימים אותו נשיא דיכא ביד ברזל מהומות של הדרוזים בעיר סויידאא, בירת מחוז ג'בל חוראן שנקרא גם ג'בל אלדורוז - הר הדרוזים- בו חיים כ-600 אלף דרוזים.

אחרי שהגעתי לדמשק, ביקרתי קרובי משפחה בסווידאא. שוב, בדרך עברתי כעשרה מחסומים צבאיים שאסד הציב כדי לשמור על השקט באזור לאחר המהומות שפרצו על רקע ריבים מקומיים בין הדרוזים לבדווים באזור, ושמעתי בלחש עדויות על מעלליו באזור: יותר מ-20 צעירים נהרגו בניסיון השלטון לדכא את הפגנות הדרוזים. ראיתי שם חיילים עם שנאה בעיניים שהיו נחושים למלא אחר ההוראות שקיבלו – לירות בכל מי שלא נשמע להוראות. במשך שהותי שם סיפרו לי רבים איך הציבו מולם טנקים ואיימו להפגיז את המפגינים, רדפו אחר הצעירים ועצרו מאות, שחלקם לא שוחררו עד עצם היום. בסופו של דבר אסד הגיע להסכם עם ראשי הדרוזים, תוך איום בנקיטת כל הצעדים לדיכוי כל צורות המרד. ההתרחשויות היום בסוריה מזכירות לי את האירועים שהייתי עד להם בביקורי שם, ובמיוחד היד הקשה והדיכוי המהיר של ההפגנות.

הדיכוי האלים של המחאות עשוי לעזור לימים, או לשבועות, אך המחאות יימשכו. התפשטות ההפגנות לערים נוספות בסוריה, ובטח למרכז דמשק, הם סימן לתחילת התערערות שלטונו של אסד, לכל הפחות במתכונתו הנוכחית. השלטון הסורי ימשיך לחיות משישי לשישי. אסד, שממהר להבטיח רפורמות, ועדות חקירה וביטול חוקי חירום, יצטרך ככל הנראה לתת יותר, ואף הרבה יותר מזה.