פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החרטה של גולדסטון: מודה ועוזב?

      מתקפת הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, זכות קיומה וזכותה להגנה עצמית, היא מערכה עולמית, שהאסטרטגיה שלה נקבעה בוועידת דרבן ב-2002. שותפים לה השמאל הגלובלי הרדיקלי, הימין הרדיקלי הניאו-נאצי באירופה והאיסלאם הג'יהאדיסטי. למרבה הבושה, יש למערכה הזאת סניף משמעותי ביותר בישראל. אך מי שנותן לה את הכוח הם המוני התמימים והשוטים, שוחרי הטוב, שהתחפושת לדאגה ל"זכויות האדם" קונה אותם, הם מאמינים למגה-תעשיית השקר נגד ישראל, ואינם נחשפים כמעט לעמדת ישראל.

      מכל פעולות קמפיין הדה-לגיטימציה, אין פעולה שהזיקה לישראל יותר מאשר דו"ח גולדסטון, שהעליל על ישראל פשעי מלחמה במבצע עופרת יצוקה. למה דווקא הדו"ח הזה? בשל הדימוי המהוגן שלו - היותו דו"ח רשמי של מועצה של האו"ם, העובדה שהיה כביכול מאוזן כיוון שביקר גם את ירי הטילים על ישראל, והדמות המוערכת שעמדה בראשו, השופט היהודי הדרום-אפריקני ריצ'רד גולדסטון. יהדותו של גולדסטון התפרשה כמקדם אמינות - אם שופט יהודי כותב כך על מדינת היהודים, איך אפשר להאשימו בהטיה?

      אבל כעת גולדסטון חזר בו מן הדברים שכתב בדו"ח, היכה על חטא והביע חרטה. גולדסטון מודה שצה"ל חוקר את המקרים של התנהגות פסולה מצד חיילים במבצע ומסיק את המסקנות והלקחים מתחקירים אלה כדי להמעיט בפגיעות באוכלוסייה אזרחית. לעומת זאת, הוא מודה שירי הטילים של חמאס לעבר יישובים ישראליים הוא ירי מכוון על אזרחים, שמטרתו לפגוע באזרחים ולזרוע בהם הרג, ולכן זהו פשע מלחמה. הוא קורא למועצת זכויות האדם של האו"ם לגנות את הפעולות הנפשעות הללו. גולדסטון גם מבהיר שבניגוד לצה"ל, חמאס לא חקר אפילו מקרה אחד (אמירה מוזרה, שהרי מה יש לחמאס לחקור? הוא הוא הגורם שמדיניותו היא פשע נגד האנושות).

      "מעשה חשוב ואמיץ"

      מאמרו של גולדסטון הוא מסמך בעל חשיבות אדירה, ויש לקוות שההסברה הישראלית תעשה בו שימוש מקסימלי כדי לתקן את הנזק הנורא שגרם גולדסטון בדו"ח המקורי.

      "מודה ועוזב ירוחם", נהוג לומר אצלנו, וכן "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". האם ניתן לראות בגולדסטון "מודה ועוזב"? התשובה חיובית, חלקית. אכן, גולדסטון עשה מעשה חשוב, הגון ואמיץ, כאשר חזר בו ממסקנות הדו"ח. אולם הוא השתמט מלכתוב את האמת על אודות מהות הדו"ח. גולדסטון מנסה לנקות את עצמו מאחריות לדו"ח השקרי, בכך שהוא מטיל את האחריות על ישראל, שנמנעה משיתוף פעולה עם החקירה.

      הסיבה להימנעות ישראל היתה הבנת הגורם לתוצאה המוטה של הדו"ח - העובדה שמלכתחילה נועד הדו"ח להעליל פשעי מלחמה. הרי כתב המינוי של הוועדה הגדיר את מעשי ישראל כ"פשעי מלחמה". הרי הגוף שהקים את הוועדה ומינה את גולדסטון - המועצה לזכויות האדם של האו"ם - מורכב ברובו ממדינות עריצות, שאינן שומרות על זכויות האדם.

      גולדסטון ראוי לשבח על הבעת החרטה, אך היה עליו לעשות עוד צעד אחד, ולהודות בכך שההטיה של הדו"ח היתה מלכתחילה ולא בדיעבד. אילו עשה את הצעד הזה, היתה לכך חשיבות רבה בחשיפת הזדון שבקמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.