פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דו"ח גולדסטון: אמינותו של שופט

      המאמר שפירסם ריצ'רד גולדסטון ב"וושינגטון פוסט" הוא בעל חשיבות רבה לישראל ולמעמדה הבעייתי כל כך בעולם. גולדסטון אינו אומר "חטאתי", ואינו חוזר בו מן האבחנות הקשות שבדו"ח המפורסם שלו, אך הוא מודה כי המועצה לזכויות האדם של האו"ם מוטה נגד ישראל, הוא משבח את החקירות שנעשו בצה"ל ואת המסקנות שהסיקו בצבא, ומבקר, באורח חד-משמעי, את חמאס על כי לא עשה דבר כדי לבדוק את ההאשמות שהוטחו בו באשר לביצוע פשעי מלחמה, לכאורה, במהלך מבצע עופרת יצוקה.

      הבעיה הגדולה ביותר בדו"ח היתה האשמת שני הצדדים בכוונה לפגוע באוכלוסייה אזרחית. במאמרו מבהיר גולדסטון כי באשר לחמאס אין כל ספק כי הכוונה היתה לפגוע באזרחים חפים מפשע, בעוד שבצד הישראלי נבעו הפגיעות באזרחים מטעויות בקריאת מידע שהגיע מצילומיו של מטוס ללא טייס. הוא גם מביע את ביטחונו כי החקירה הארוכה של המפקד, אשר טעה בהבנת המצולם, תסתיים בהבאתו למשפט.

      מה קרה לגולדסטון? האם החליף את עורו? האם נבהל מן הביקורת עליו? איני סבור כך. השופט הקשיש בדימוס הוא אחד המשפטנים המוערכים ביותר בעולם. הוא יהודי חם ומעורב בקהילתו, ציוני על פי הגדרתו, וחינוך שכזה העניק לילדיו (בתו גרה בארץ שנים ארוכות). לא במקרה היה גם יו"ר "אורט" בדרום אפריקה.

      אי שיתוף הפעולה היה טעות

      הסכמתו ליטול על עצמו את ראשות הוועדה לבחינת אירועי עופרת יצוקה היתה טעות מצידו. בעיקר אם היה מודע להטיה האנטי-ישראלית של המועצה. ההחלטה הישראלית שלא לשתף פעולה איתו ולא להפריך את ההאשמות שהועלו נגד ישראל בוועדה היתה מוטעית ואף חסרת אחריות בעיניי.

      גולדסטון עצמו מציין במאמרו כי לו השיבה ישראל להאשמות הללו, היה הדו"ח נראה אחרת. אם מנהיגינו משוכנעים כי צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, מדוע יש צורך להתנהג כאילו יש לנו מה להסתיר, בייחוד כאשר ידוע לנו שראש הוועדה אינו נציג לוב? מדוע לא איפשרנו לוועדה לבקר בישראל ובשטחים? מדוע לא איפשרנו לה להיפגש עם נציגים רשמיים של ישראל? מדוע נתנו לה להסתמך רק על חומר של ארגונים לא ממשלתיים? האם מישהו מאיתנו חשב באמת שאם ישראל לא תשתף פעולה עם הוועדה, תינטל ממנה הלגיטימיות הבינלאומית? האם הפכנו נאיביים עד כדי כך?

      גם ההתקפה הישראלית האישית על גולדסטון היתה טעות. אפשר היה לתקוף את הדו"ח, אבל לא את אמינותו של השופט ההגון והחשוב הזה. עכשיו, כשנודע לגולדסטון מה שנודע, בעיקר בעקבות החקירות הישראליות מול האדישות של חמאס, עשה מעשה וכתב מאמר לא פשוט מבחינתו. אבל איך נוכל להשתמש, הסברתית, במאמר חשוב כל כך אחרי שעשינו הכל כדי לפגוע באמינות מחברו?