מהלכו המפתיע של ריצ'רד גולדסטון, שחזר בו מעיקרי הדו"ח המרושע שעליו חתם בעקבות מבצע עופרת יצוקה, יכול לשמש נקודה ארכימדית להסברה הישראלית הסובלת מנסיגה ומכישלונות. העובדה כי טרם כבש בסערה את דעת הקהל במערב אינה צריכה להדאיג. מה שמדאיג הוא שישראל טרם נערכה לטפטוף ממושך, שיכול להניב פירות של הסברה בעולם כולו רק בעוד כמה חודשים.
ככל שפרימת העלילה של דו"ח גולדסטון חשובה, היא לא תסיט את עניינם של האמריקנים והאירופאים מהסכסוך הישראלי-פלשתיני. הדבר מקובע בתודעתם של ברק אובאמה, אנגלה מרקל, דיוויד קמרון וניקולא סרקוזי. אסור לטעות בכך.
משהו קורה
הדבר מובן היטב לבנימין נתניהו ולכמה משריו. לכך נשלח שמעון פרס אל אובאמה. בעבר הרחוק מנע כל ראש ממשלה מעורבות של נשיא המדינה בסוגיות מדיניות ישירות. עתה המצב שונה ויוקרתו של פרס בעלת משמעות במאמץ להקל מן הלחץ שבו נתון נתניהו (במקביל יוצאים היום לחוף המערבי של ארה"ב השרים אהוד ברק ודן מרידור).
פרס ונתניהו משתפים פעולה בתגובתם לחקירת הנסיעות של אישי ציבור לחו"ל. לשכותיהם של שני האישים מוכנות לפזר הסברים, לפיהם מהלך חד-צדדי להקמת מדינה פלשתינית הוא משגה, והשימוש במונח של גבולות 67' חמור במיוחד, אבל פרס יגיע לאובאמה עם יותר מכך. לא עם הצעה מסוכמת וגמורה, אבל בשליחות גישוש. הוא יבדוק את יחסה של ארה"ב לשורה של אפשרויות.
בין שרי השביעייה היו אמש מי שהביעו תקווה כי הנשיא לא צויד בידי ראש הממשלה בתוכנית מדינית ממשית ופרטנית לבד מהאמירה השגרתית כי ישראל נכונה למשא ומתן מייד. רק שגם שרי הימין מבינים, שאין זה מצדיק את הטרחתו של נשיא ארה"ב.
השקט לקראת מפגש אובאמה-פרס רומז כי משהו חדש יידון ביניהם. נתניהו התבטא בימים האחרונים כי לא נענה ללחצים להצר את צעדי המתנחלים ביהודה ובשומרון, אבל הזכיר גם שעליו להביא בחשבון את התביעה הבינלאומית הגוברת לנוע לעבר הרשות הפלשתינית. משהו קורה. אם משהו אינו קורה - גם אז משהו קרה. עוד שבוע יתבהרו פרטי המהלך.