קראתי אתמול את הודאתו של השופט ריצ'רד גולדסטון וצבטתי את לחיי. לצחוק או לבכות? מצד אחד אדם הגון. "במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים", כמאמר חכמים. הרי כל כך קשה להודות במשגה כה כבד שנעשה בפומבי, ואפשר לשער מה מצפה לו עוד מן הזדים, שלא יניחו לו בשל עריקתו מעולם הכזב ויירדו לחייו. סיוטו רק מתחיל.
מצד אחר כמה דם נקיים שפכו מילותיו? כמה צידוקים לרצח ישראלים ולדה-לגיטימציה של מדינת היהודים הוא ניפק? מה יאמרו עכשיו שונאי ישראל הגלויים והסמויים, ואפילו מי שמבקרים אותה ללא רחם מתוכה? כל מי שכיערו אותה והמאיסו אותה בעיני עצמה ובפני הנוער הגדל על אדמתה? רשות הדיבור לאמירה הס וגדעון לוי, זהבה גלאון וחיים אורון. סליחה אינה מילה אסורה.
דו"ח גולדסטון היה ונשאר מסמך אנטישמי. מין "היהודי זיס" חתום בידי שופט נשוא פנים מבני עמנו. רובנו לא נזקק להודאה של גולדסטון כדי לדעת שעיקר הדו"ח הוא עלילת-דם. לא קמה (ולא תקום, אמן) ממשלה שתפגע ביודעין במשפחה אזרחית שלווה; בילדים המשחקים בחצר; באמא שיוצאת להאכילם.
היו משגים. היו "פספוסים". אין ספק שהיו גם חריגות מצערות וצורבות: חייל החרד לחייו שהשתמש בילד פלסטיני כבמגן אנושי בניגוד לפקודות; וקצין שלא רצה לסכן את חיי חייליו והקדים להפעיל אש; וטנק שירה בבהלה, ואפילו ברישול. אבל מדיניות של רצח חפים מפשע? ירי בכוונה תחילה וללא הבחנה על אזרחים? כל אדם הגון ידע שלא דובים ולא יער. אבל רצו להאמין לגולדסטון והסתפחו לדיבה, בארץ ובעולם.
תעמולת הזוועה התפשטה כמגיפה גם במדינות ידידותיות. אפילו בציבור הישראלי. צה"ל ידע את האמת לגבי חלק מהמקרים שבהם אירעו אסונות למשפחה פלסטינית ביהודה ובשומרון וברצועת עזה, והופצו בדותות נגדו. היה מקרה שסופר לי בסודי סודות. ביקשתי להתיר את פרסומו. נעניתי בשלילה. ישראל לא רצתה לחשוף את האמת במחיר חשיפת שיטות עבודתה. לא הייתי יחיד.
בוודאי שבעופרת יצוקה נהרגו עזתים חפים מפשע. אך מי רצה בכך? גולדסטון לא חקר מספיק ולא הבין את המנטליות של המזרח התיכון, וסבר כי הבירור משני צידי המתרס - בצה"ל ובחמאס - ראוי לאותה מידת אמון.
עכשיו הוא חזר בו, אבל הנזק כבר נעשה. כמו במקרה של חף מפשע שהאמת התגלתה אחרי שכבר הוצא להורג. מה גם שבני החושך העולמיים יאחזו בדו"ח האנטישמי בן השנה וחצי, ולא ירפו.
אך אסור להניח לעניין לחלוף בסיפוק, שהנה האמת צפה וצצה ויצאה לאור. מפני שחמאס לא חדל מהטרור. לאחר שבועיים של ירי דו-צדדי התחייב להפסקת אש וכבר הכין חוליה לחטוף בחג הפסח הקרוב ישראלים שיבלו את חופשתם בסיני.
בימים שבהם מתברר כי התיווך הגרמני לשחרור החייל גלעד שליט נכשל לפי שעה, אין חמאס עושה דבר לקידום הרגיעה. אלמלא חוסלה בסוף השבוע חוליית המחבלים במבצע של חיל האוויר והשב"כ, אפשר שהיתה מצליחה להכפיל או לשלש את מספר הישראלים החטופים המוחזקים בעזה. חיסול המחבלים יפתח עוד מחזור של חילופי אש, וכמובן יימצא מי שיאשים את ישראל, וחוזר חלילה. זה העניין עם הבנות עם חמאס ודו"חות שקר - "וחוזר חלילה".