נכד יקר שלי. אני מאוד מתפלל שתגיע לעולם יום אחד ותזכה לקרוא את השורות האלה. בימים אלה אני עדיין עסוק בלהתפלל שאמא שלך שכרגע נושקת לגיל שלוש לא תרוץ לי במגרש החניה. אולי אני עדיין מחליף לאבא שלך חיתולים ומערסל אותו לפני השינה. אני כותב לך מכתב קטן אל העתיד על מאבק שבוודאי ייראה לך יום אחד מרוחק וארכאי.
זה משהו שהיה שם בתחילת שנת 2011, קצת לפני חג הפסח. חג החירות. איזה פרופסור ששינסקי אחד ושר אוצר אחד דוקטור לפילוסופיה שטייניץ אחד עם רוח גבית מראש הממשלה ויחד עם הרבה חברי כנסת טובים, לרגע מסוים אחד, התעלו מעל השיקולים הקטנים והאילוצים הכל כך מובנים ופשוט התעקשו. הם התעקשו בשבילך. אתה בטח מכיר להם תודה היום. אתה חייב. אני מאוד מקווה שכן. תבין, פעם לפני כמה עשורים, היו כמה אנשים בודדים שרצו לקחת ממך את מה שמגיע לך. הם גילו גז טבעי מול חופי ישראל ותוגמלו כהוגן על מציאתו - ובצדק מוחלט. הם בוודאי אחראים לקרדיט על המעבר לגז טבעי. הרי פעם שרפו כאן פחם והריאות של כולנו הזדהמו. ופעם בסוף המאה ה-20, ישראל גם היתה תלויה לחלוטין במדינות אחרות שיספקו לה את האנרגיה.
זו היתה מלחמה אמיצה
במשך עשורים עודדה המדינה את היזמים לחפש נפט וגז ובסוף הם מצאו. אבל אחרי ההצלחה השנייה זו היתה הצלחה גדולה מדי. כללי המשחק השתנו והחל מאבק עצום.
ששינסקי ושטייניץ נלחמו מלחמה אמיצה. זה לא היה פשוט בכלל. זו מלחמה שאני מקווה שתאפשר לך לכלכל את חייך בצורה טובה יותר. אם הם היו מפסידים בה, מצבך היה גרוע בהרבה. זה היה פשוט מאוד להפסיד במלחמה הזאת משום שהאנשים שהחזיקו בזכויות הפיתוח לא ויתרו בקלות. זה היה אחד המאבקים הקשים והיקרים שנעשו בתולדות ישראל. היום כך אני מקווה אתה נהנה מהפירות של המאבק ההוא. מאבק שבעת ההיא הכנסת - כן הפרלמנט העצמאי האמיתי היחיד באזורנו באותה תקופה (אולי זה השתנה עד לזמן שלך מי יודע) - הראתה לשבטים שמסביבנו כיצד פרלמנט באמת מייצג את העם.
אז נכדי היקר אם אתה הולך לבית הספר והמורה יבקש ממך לכתוב עבודה נסה לעשות סיכום היסטורי על ועדת ששינסקי. כן דווקא הנושא הזה. למה? כי גם אם זה יישמע בתחילה נושא משעמם, זאת תהיה עבודה חשובה. האמן לי. הכותרת שאני מציע לך עבורה היא: היום שבו ניצחה הדמוקרטיה הישראלית.