מג"ב מציג: מלחמת יד חרוצים הראשונה

אחד האזורים המסוכנים ביותר בארץ נמצא בליבה, הרחק מטווח הקסאמים של החיזבאללה או החמאס. מדובר בדרום תל אביב, בעיקר מתחם יד חרוצים ואזור התחנה המרכזית הישנה. בשנים האחרונות עומדים שני האזורים הללו בראש טבלת מעשי הרצח, האלימות והשכרות בישראל. על פי נתוני מד"א, מדי סוף שבוע נרשמים במקום כשבעה מעשי דקירה ולמעלה מעשרה מקרים של שכרות יתר של בני נוער. בנסיון להיאבק בתופעה מוצבים במקום שוטרי פלוגת "סופה" של משמר הגבול.

לפני שבע שנים החליטה העירייה להרחיב את אזורי הבילוי בעיר ולהרחיקם מהמרכז, והקימה את מתחם יד חרוצים, בין מוסכים ומשרדים. מאז, מספר מקרי האלימות במקום הלכו וגברו, לרבות מקרי רצח לא מעטים. אולי המפורסם שבהם היה הרצח הכפול שהתרחש מחוץ למועדון הנייט בשנת 2007, בעקבותיו החליטה המשטרה לסגור את המתחם, באופן שלא היה מבייש אזור מלחמה. בכל דרכי הגישה והיציאה הוקמו מחסומים, המאוישים על ידי שוטרי פלוגת "סופה" של מג"ב, המונעים את כניסתם של כלי רכב למקום.

בנוסף, עורכים השוטרים, צעירים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם שנמצאים בשירות סדיר, גם סיורים רגליים. הסיורים נועדו למנוע את הקטטות הרבות שפורצות ברחבי המתחם ולאכוף את החוק החדש למניעת שכרות, במסגרתו שוטר רשאי להחרים משקה חריף שיימצא בידי קטין במקום ציבורי, מה שמביא אותם להחרים ולשפוך אלכוהול מחבורות של עשרות בני נוער, שיושבות ושותות כמעט בכל פינה.

דובי הרשקוביץ, בן 21 מפתח תקווה ויואי מליח, בן 20 מדליית הכרמל, הם שניים מהחיילים המוצבים ברחבי יד חרוצים. בליל חג פורים בסוף השבוע שעבר, חלפו על פניהם חבורות נערות ונערים מחופשים, רובם אוחזים בידיהם כוסות מלאות בוודקה, אותן הם מיהרו לשפוך כאשר החיילים ניגשו אליהם. דובי ויואי ניסו לדבר איתם ולשכנע אותם לא להשתכר, אך אוזניהם אטומות ."לשתות עד לא ידע", זו הייתה המנטרה עליה חזרו כל בני הנוער במהלך הלילה.

בחלק מפינות הרחובות כבר שוכבים מעולפים בני נוער, ומקיאים. "כרגע התפקיד שלנו הוא למנוע את כניסת כלי הרכב לרחוב, אבל כעקרון אנחנו מונעים הכל. את כל האי סדר שיש ברחוב ובמועדונים בסופי שבוע", אומרים השניים. "אנחנו לא בשטחים כמו כל החיילים הקרביים. אנחנו חיילים קרביים פה בתל אביב ומונעים כאן את הסכנה". דובי מספר ש"לפניי שבועיים יצא לי לטפל במקרה אונס, ומבחינתי זה מן סוג של שליחות. בסופי שבוע יש פה יותר מדי אלכוהול, קטטות, דקירות, אונס, כל מיני מקרים שאנחנו מטפלים בהם ושבגילינו הצעיר, אנחנו צריכים להתמודד איתם".

המפגש בין הצעירים לשוטרים, שברוב המקרים לא מבוגרים מהם בהרבה, יוצר לא מעט קונפליקטים. רפ"ק דרור בן שלום, מפקד פלוגת סופה, מתאר את חייליו כשוטרים לכל דבר. "בדרך כלל הם מוכשרים במהלך הטירונות שלהם לעבודה מול מחסומים בגבולות ולוחמה בטרור, ופה הם נדרשים לעשות איזשהו שינוי בייעוד שלהם ולעבוד בעיקר בתחום הפשיעה, ומעצם טבעם כשוטרים פליליים, הם נתקלים בהמון סיטואציות שהמציאות פה מזמנת להם. בראש בראשונה, פעילות מול אוכלסיה שהיא בלתי רציונלית בעליל, דהיינו בני נוער, שגם כך שיקול הדעת שלהם מוטעה וכשמכניסים למשוואה את האלכוהול, אנחנו יכולים להראות פה התנהגויות שהם קשות להתמודדות. זאת בנוסף לאוכלוסיות התחנה המרכזית הישנה שכוללת בתוכה נרקומונים, זונות ועובדים זרים". למרות האתגרים האלה, הרי ש"בסופו של דבר הם צריכים לאכוף את החוק".

מאור אקמן, שוטר בן 21, מספר שלפני כחודשיים, כאשר נדקר למוות לורנס אמסיס, צעיר בשנות ה-21 לחייו גם הוא, במהלך קטטה שפרצה בין שתי חבורות צעירים מחוץ למועדון הטרמינל, היה אקמן בין הראשונים שהגיעו לאירוע, שם הוא ומפקדו מצאו את אמסיס שוכב על הרצפה. "ניסינו להציל אותו ולא הצלחנו. הוא היה רק בן 21 , בחור צעיר בגילי שבא לבלות ונרצח. יש לי עדיין טראומות מזה, לראות צעיר בגילי מדמם למוות, זה קשה מאוד".

פקד שמוליק ביטן, סגן מפקד הפלוגה, משרת ארבעה חודשים באזור. גם הוא מתקשה לשכוח את המקרה. "זה אירוע שחקוק בזכרון כי הוא היה פשוט חסר אונים, הסתכלתי עליו והפרצוף שלו עומד גם עכשיו לנגד עיני. הוא נדקר בכמה מקומות בגוף ומת מפצעיו בבית החולים. זה היה האירוע הטראגי הראשון שהיה לי פה, אבל לצערי קורים כאן לא מעט אירועים".

ביטן בחר לשרת דווקא באזור יד חרוצים דווקא בגלל הטרגדיה שהוא עצמו חווה. "זמן קצר לפני שהגעתי לכאן, נרצח אח של חבר קרוב שלי מחוץ לאחד המועדונים", הוא מספר. מדובר במקרה של אלי איפרגן, אב לשלושה מאשדוד, שהוכה למוות מחוץ למועדון "הטוק הטוק" ביד חרוצים, בסיומו של בילוי. "הרצח של אלי מביא אותי לכאן עם כוחות חזקים. זה פשוט נורא שבן אדם שבסך הכל יצא לבלות, נרצח ככה סתם בלי סיבה. מבחינתי זו שליחות לשרת פה, להגן על אזרחי מדינת ישראל ולדאוג שכולם יחזרו הביתה בשלום".